המזה"ת השתנה, על המוסד להיערך מחדש

איזו כברת דרך עברה ישראל מהימים שבהם לחשו כולם כי ראש המוסד הוא איסר הקטן - ולא העזו להגות את שמו המלא - לבין ההודעה הרשמית בכל כלי התקשורת כי יורשו ה־12 הוא יוסי כהן מירושלים. המודרנה דוחקת את 

הסוד המסורתי.

הפעם נעשתה הבחירה בעוד מועד. לא באיחור ובלי תקלות. בלי "לשים רגליים" ובלי לרגל בלשכות שכנות ולהפיץ מסמכים כוזבים, ולהציע מועמדים שלא עמדו במבחני הקבלה. שלושה מועמדים טובים היו לבנימין נתניהו, בבחינת מה שהגדיר "צרות של עשירים", והוא בחר באחד.

מקורבים למוסד סיפרו לפני שבוע במה מצטיין כל מועמד, מי במבצעים ומי בגיוס ומי בטכנולוגיה המודרנית. רק שאי אפשר למסור את הניהוג בידי שלישייה, טריאומווירט, ובישראל התפתחה מסורת כי הטובים שנשארו מאחור אינם נשארים בזירה אלא פורשים לעשות לביתם.

הרוטציה שהנהיג דוד בן־גוריון בצה"ל (אבל לא בשירותי המודיעין, וזה הוביל הן להישגים, הן לכישלונות) קיבלה מעטה חוקי, וכך ראוי. רק במוסד עצמו יודעים במה הצליח תמיר פרדו ובמה כשל, וברור כי הוא נפרד מהתפקיד על פי חוק, ולא בתחושה שהודח או לא זכה להארכה. כך ראוי.

ציפיות גדולות 

אין זאת אומרת שאין רינונים. בכירי המוסד - גם הנושאים את התואר "בדימוס" - אינם ניתקים לעולם ושומעים קטעי דברים ומגבשים דעה ועורכים השוואות, ויודעים כי לא אפרים הלוי כמאיר דגן, ולא זה כיורשו פרדו, וכך יעשו בעוד חמש שנים כשיפרוש כהן.

עם זאת, ברור כי המוסד חייב להימצא כבר על דרך חדשה או לעלות עליה. המזרח התיכון שקיבל את פניו של פרדו היה יציב ומחויב לגבולות סייקס־פיקו מלפני 99 שנים, ולא עוד. אין סוריה ובעצם גם לא עיראק, ואיש לא צפה התנגשות כזאת בין טורקיה לבין רוסיה על רקע המלחמה בדאעש.

כאשר הטיל אריאל שרון על דגן לעמוד בראש המוסד, הוא קיווה לארגון בעל יכולות חדשות, ובמידה רבה לא התאכזב. סביר להניח כי לנתניהו יש ציפיות דומות מכהן. השינוי במפת המזרח התיכון כופה זאת על ישראל. המצב הנזיל כופה כל הזמן היערכות חדשה במוסד כמו "המוסד". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו