"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עוד פסיקה לטובת הצד של האב

,עודכן

בית הדין הרבני צועד עם הזמן, וכל העולם מריע. פתאום התבשרנו כי מועצת הרבנות הראשית החליטה שגם נשים תחויבנה במזונות ילדיהן (מגיל 6). כלומר, בעוד חובת תשלום המזונות עד כה היתה חובה מוחלטת של האב, אם הילדים יהיו תחת משמורתו, יביא בחשבון בית הדין את יכולתה הכלכלית של האישה ויחייב אותה במזונות בהתאם.

לכאורה, סוף סוף הגיע הקץ לאפליה ולחוסר השוויון בבתי הדין הרבניים. אם כן, מה לנו כי נלין? הרי ארגוני הנשים הם אלו שמעלים מדי יום ביומו את נס הקדמה והשוויון, בייחוד במקום שבו אי השוויון שולט - בתי הדין הרבניים.

וכאן בדיוק המקום לבחון - האם בית הדין הרבני אמנם צועד עם הזמן בכל הנושאים המובאים לפניו? האם מגמת ההחלטה האחרונה היא באמת ובתמים מתוך כוונה לעדכן ולהתקדם, או שמא לגרוע מהנשים את היתרון היחיד שהן זוכות בו בדין האישי - קבלת מזונות מהאב?

כמי שמייצגת נשים שנים רבות בבתי הדין הרבניים ועומדת בראש הארגון הגדול ביותר המייצג נשים, אדגיש כי בשאר הנושאים מעמדה של האישה נשאר מאחור. ולא, אינני מנסה להתכחש להלכה או למרוד בנושאים שלא ניתנים לשינוי, אך יש דברים המותנים בממון או ברכוש שאפשר גם אפשר לשנות ולעדכן, ועדיין בית הדין נוקט גישה מחמירה ומיושנת, בעוד האישה ניזוקה.

ניקח לדוגמה את חובת המזונות עד גיל 18. ברור לכל בר דעת שהילד אינו מפסיק לאכול בגיל זה. בית המשפט עמד על כך ופסק שבין גיל 18 עד גיל 21 האב יחויב בשליש מהמזונות שנקבעו לו. בית הדין הרבני, לעומתו, אינו מקבל גישה זו. דוגמה נוספת - הפנסיה: בית הדין הרבני מחויב לפסוק לפי חוק יחסי ממון ולהתייחס לפנסיה שצבר הבעל כרכוש משותף. ואולם במקרים רבים בית הדין אינו סבור כך, ומתייחס לדרישה זו כמוגזמת ובלתי מוצדקת.

לעומת זאת, הבעל יכול בכל רגע להתנות תנאים למתן הגט, ובית הדין הרבני על פי רוב יישמע לתנאים בתמורה למתן גט. יש גישות רבות בפסיקה השוללות תופעת סחטנות זו, אולם גם כאן בית הדין אינו שש לצעוד עם הזמן ולהשוות את מעמדה של האישה לזה של הגבר.

עינינו הרואות - בית הדין צועד עם הזמן רק כאשר מדובר בזכויות הגבר. כשמדובר בזכויות האישה, צעידה עם הזמן תיחשב "מודרנית" או "רפורמית", או "התלהמות צעקנית של ארגוני הנשים".

צעידה קדימה סלקטיבית וחד־צדדית זו מזכירה לי רק את דברי הנביא נתן בספר שמואל: "לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאוד ולרש אין - כל כי אם כבשה אחת קטנה...."

אם חפץ בית הדין להתקדם עם הזמן, אזי יש לעדכן את המכלול כולו, את כל הסוגיות אשר כיום נפסקות לפי מנהגים מיושנים. רק אז יקום הצדק ויעמוד, וישרת את כולם וכולן שווה בשווה.

הכותבת היא מנהלת ארגון "יד לאישה" מבית "אור תורה סטון", המסייע לנשים עגונות ומסורבות גטטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר