מוות וחיים ביד הלשון | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מוות וחיים ביד הלשון

, עודכן
0

"מוות וחיים ביד הלשון", אמר החכם באדם. וחכמינו הוסיפו ש"יש מאבד עולמו בשעה אחת". גם במילה אחת. אלמלא הפך המונח לקלישאה שחוקה, היינו אומרים שלא מדובר רק במכת מדינה, אלא במגפה סרטנית, חוצת גבולות ומגזרים. כבמקרים אחרים, עיקר הנפגעים מהתופעה המבזה והמשפילה הם נשים.

לפי נתונים אמפיריים שונים, כ־90% מהנשים בישראל חוו הערות מיניות בוטות שהופנו לעברן ועשויות לעלות כדי עבירה פלילית. במקרים מסוימים הערה מילולית עלולה לגלוש למעשים של ממש, עד כדי אונס. מעבר לגסות הרוח שבה, התייחסות לישבנה של אישה אינה יכולה להיחשב לגיטימית בחברה שמציבה את כבוד האדם בראש מעייניה.

כצפוי, גם החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית, שהוא מן המתקדמים בעולם, לא הצליח למגר את התופעה אלא רק להקטין את מימדיה. בין שאר החלופות בחוק, קיימת חלופה שלפיה "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו" עלולה לעלות כדי עבירת הטרדה מינית גם כשלא מדובר בניצול יחסי מרות, יחסים שעשויים להחמיר את חומרת העבירה. שכיחותן של הערות מעין אלה במקום העבודה אינה מהווה הגנה. במהותו המבחן הוא מבחן אובייקטיבי, ודי בכך כי בעיני האדם הסביר נאמרה אמירה פסולה בעלת אופי מיני. למען הסר ספק, הדגישו בתי המשפט כי אין לגולל אשם תורם על קורבן ההטרדה. גם הופעה או התנהגות "מתירנית" כביכול של האישה, וכן שתיקתה, אינן מהוות צידוק או הגנה למטריד.

אחד הקשיים הגדולים במקרי הטרדה הוא קו הגבול הדק שמבדיל בין האסור למותר. מה שבעיני המדבר נאמר בהומור, עשוי להיתפס אצל השומע - בדרך כלל השומעת - כאמירה מעליבה, משפילה ופוגענית. בכגון דא יפים דברי חז"ל: "חכמים, היזהרו בדבריכם". בכל מקום שיש ספק - אין ספק, ומוטב להימנע מן האמירה. איש עוד לא עמד לדין על משהו שהוא לא אמר.

לצד החומרה היתרה שיש לנהוג בעבריינים, והצורך בבירור מהיר ככל האפשר, ממצה ויסודי של כל חשד, ולו כדי להיווכח במופרכותו, ראוי להקפיד גם בשמירה על זכויות החשוד. דינו של אדם צריך להיגזר רק לפי דיני ראיות, לא לפי דיני כיכרות. אם כך על דרך הכלל, כך מקל וחומר כאשר מדובר בשלב כה מוקדם של בירור החשדות. עדויות שמובאות בתקשורת, יוצרות לא אחת אפקט מצטבר של הרשעה עוד בטרם בוררו לגופן. שמו הטוב של החשוד הופך למרמס, אף שכבר היו דברים מעולם, ויותר מפעם אחת, שחשדות מסוג זה התבררו כמופרכים מיסודם.

כל אדם, יהא מעמדו אשר יהא, זכאי לחזקת החפות. עצם העלאת חשד נגד פלוני גורמת לו נזק שלעיתים הוא בלתי הדיר. הצורך במלחמת חורמה במכת ההטרדות המיניות ובבירור מעמיק ומהיר של תלונות אינו יכול להצדיק בשום אופן "משפט שדה" ושפיטה בכיכר העיר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר