אובאמה ודאעש: אנטומיה של מחדל

קשה להאמין, אבל בה בשעה ששחקנים מרכזיים במערכת הבינלאומית, ובראשם צרפת ורוסיה, מתגייסים למאמץ משולב, מתואם ומוגבר אל מול קריאת התיגר הרצחנית מבית היוצר של דאעש, מפגין מי שאמור להנהיג את מעצמת העל ההגמונית, ברק אובאמה, אדישות וחוסר מעש.

בניגוד קוטבי לתחושה של "דמוקרטיה במצור", האופפת את פאריס וערים גדולות נוספות באירופה, ושהצמיחה כבר חקיקה שנועדה למשל לאפשר לצרפת (ולשותפותיה לדרך) לצאת למלחמת חורמה חסרת פשרות באיסלאם הרדיקלי והאלים, ממשיך מי שאמור היה להיות המגדלור ומתווה הדרך הערכי והמוסרי המרכזי לשאר האומות להתעלם באופן שיטתי מן הסכנה המוחשית והמיידית. במקום לפעול לגיבושה של תוכנית פעולה מבצעית (שתכלול גם פעולה קרקעית למיגורו של דאעש), שתישען על קואליציה רחבה ומחויבת, בחר הנשיא להזהיר שלשום לא את הארגון, שכל הווייתו טרור ורצח המוני, אלא דווקא את מדינות הקורבן. זאת, תוך שימוש בטיעון הפייסני והמופרך שלפיו תגובת יתר עלולה ללבות עוד יותר את הלהבות, וכך לשחק לידיהם של הקיצונים. וכך, 14 שנים לאחר פיגועי 11 בספטמבר, אין המפקד העליון של הכוחות המזוינים האמריקניים מסוגל להפגין ולו קורטוב של אמפתיה והזדהות עם בעלת בריתו הצרפתית, המנסה להתאושש מן המהלומה שניחתה עליה, והוא ממשיך בניסיונותיו למזער ולגמד את הסכנה הטמונה באיום הנוכחי.

את מקומו של חשבון הנפש, שאובאמה אמור היה לעשות זה מכבר בגין נסיגתו החפוזה מעיראק (שהתבצעה עוד לפני שנוצרה בה תשתית מינימלית של משילות יציבה, וכך תרמה להתחזקותו של הרדיקליזם הסוני), תפסו שוויון נפש והתכחשות לאחריות לנוכח תוצאותיו ההרסניות של המהלך. גם במרוצת השנתיים האחרונות, כאשר דאעש הלך והרחיב את מוטת השפעתו והשתלט על שטחים נרחבים הן בעיראק המשוסעת והן בסוריה המדממת, בחר הנשיא ה־44 למקד את אלומת האור בהסכם הגרעין עם טהרן. את הנחישות, שאמור היה להפגין בזירת המלחמה אל מול הסתערותו של האויב החדש והמסוכן, הוכיח דווקא בזירת המשא ומתן עם איראן, שבה גילה נחרצות בלתי מתפשרת במאמציו להגיע להסכם הגרעין בכל מחיר.

על רקע זה, אין זה מפתיע ששניים מקרב בכירי הממשל בעבר הלא רחוק, הלוא הם מזכיר ההגנה לאון פאנטה ויורשו בתפקיד צ'אק הייגל, יצאו בסוף השבוע במתקפה פומבית חריפה כנגד מחדליו ואוזלת ידו של אובאמה. שניהם קראו תיגר על סדר העדיפויות המעוות של הבית הלבן, שהתעלם מן האתגר המסוכן שהציב דאעש עבור הסביבה הבינלאומית כולה, ובמקום זאת המשיך לחתור - אם גם בהססנות ובשלומיאליות בלתי נתפסת - להפלתו של משטר בשאר אסד בדמשק. פאנטה אף קרא לפעולה קרקעית כנגד מעוזיו של הארגון, כצעד הכרחי ומתבקש כדי להביסו.

ואולם, חרף הרקע והמעמד שלהם בממסד הביטחוני, ספק רב הוא אם ביקורתם הפומבית של שני מזכירי ההגנה לשעבר תצליח לערער את הקונספציה ההתחלתית של אובאמה, שלפיה מדובר בתופעה שולית ובת חלוף. לנוכח קיבעון תפיסתי זה, צפויים 14 חודשים נוספים של אוזלת יד בטרם יפנה סוף סוף חתן פרס הנובל לשלום את הבית הלבן וילך לדרכו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו