טוב ששוחרר, אך הנזק עדיין קיים
, עודכן
כאשר משתחרר אסיר, מברכים "ברוך מתיר אסורים" ומברכים אותו בבריאות. כך אני עושה עם שחרורו של ג'ונתן פולארד. לא יותר מכך. פולארד סיבך את ישראל ביחסיה עם בעלת בריתה היחידה בעולם, עד לרגע שבו נדמה היה כי הברית הזו נקרעת, וגרם נזק שלא תוקן עד היום ליהדות ארה"ב, שנחשדה בנאמנות כפולה מאז, ואשר אין ספק כי תפקידים ממשליים חשובים נמנעו ממנה בשל הפרשה.
הייתי מזכיר הממשלה כאשר פולארד נתפס. רה"מ דאז, שמעון פרס, נדהם כאשר סופר לו הסיפור, הן לנוכח עצם הפעלת פולארד והן לנוכח החובבנות שבה נעשתה הפעלה זו. הממשל האמריקני לא היה מוכן לשמוע מאיתנו שום התנצלות או הסברים. הממשלה, שנתכנסה ביום ראשון, חיפשה מילים כדי לתאר את הפעלתו של פולארד מבלי להכחישה ומבלי ליטול על עצמה אחריות, והמושג שאומץ היה "rogue operation", שתרגומו לעברית הוא: פעולה נכלולית. בפני הממשלה סופר הסיפור על יהודי צעיר, העובד במקום רגיש, אשר הציע להעביר לישראל מסמכים חשובים לאחר שמדינה אחרת דחתה הצעה דומה שלו. הוא נפגש עם אל"מ ישראלי, שהעביר את הצעתו ללק"מ (לשכת קשרי מדע), והועסק, תמורת תשלום ותמורת טובות הנאה אחרות.
אני יצאתי, כבכל יום ראשון, אל העיתונאים, כדי לדווח על החלטות הממשלה, ולא היה לי משהו חכם יותר לומר מאשר - ישראל נתפסה בקלקלתה, ולא נותר לה אלא להודות בכך שנעשתה טעות קשה, להתרחק מן הטעות הזו ככל שיכלה ולשתף פעולה עם הממשל האמריקני, שרתח כפי שלא רתח מעולם.
פולארד התנהג מאז כאסיר ציון או, לפחות, כחייל ישראלי שנשכח מלב, ולא כמרגל שנתפס ואשר מבין ששולחיו אינם ממהרים לחבקו מרחוק. הוא חזר וטען כי כל הדרגים ידעו על העסקתו (אף שלא היתה לו כל אפשרות לדעת זאת) והאשים את המדינה בהתנכרות, עד כי רבים וטובים אצלנו חשו אי נוחות במצב שנוצר, ואכן התנהגו כלפיו כחייל שהתעלמו ממנו. לא היתה שום הצדקה להעניק לו אזרחות ישראלית ולהפוך אותו לסוג של גיבור ישראל, ששמו הועלה בכל עת שקוימו משאים ומתנים עם שכנינו בהשתתפות האמריקנים. כיום אפשר לומר בבירור כי כל המעשים הללו לא סייעו לפולארד להשתחרר מן המאסר אפילו יום אחד לפני המתוכנן.
חוסר האמון שנוצר כלפי ישראל לפני 30 שנה ביצבץ מאז לא פעם כאשר היחסים בין ארה"ב לישראל נקלעו למשבר. ליהודי אמריקה מזכירים את פולארד עד היום. ההחלטה להשתמש בשירותיו היתה התפתות מיותרת לחלוטין לזמינותו של חומר כזה, אשר קבלתו לא היתה, בשום אופן, הושעת ישראל. מדובר באדם שהבין את ההזדמנות שנקרתה בדרכו לזכות בתמורה חומרית מעבר למשכורתו, בהחלטה פזיזה להשתמש בשירותיו ובנזק שעדיין מבעבע, 30 שנה לאחר שורת הטעויות שנעשו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו