תם עידן בחיי האיש שהתכוון לטוב ושילם ביוקר

תם עידן. ג'ונתן פולארד, שהוחזק במאסר ממושך שאורכו גובל ברשעות, יצא לחופשי. 30 שנים לא יצא את הכלא. גם לא להלוויית הוריו. אפילו עכשיו יישאר במעקב בגלל פשעים שעשו מרגלים אחרים, שנידונו אחריו ושוחררו לפניו. אך מעתה הוא לנפשו, לחייו הפרטיים, למאבקיו כפי שיבחר בהם. הגיעה עת הסיכומים הראשונים:

• ברור שפרשת פולארד גרמה לנזק חמור ביחסי ארה"ב עם ישראל ובמעמד יהודי אמריקה בארצם. בכל מבחן תוצאה ישיר ייאמר כי המהלך לא היה כדאי. למרות הררי המידע החיוני שהגיעו למערכת הביטחון, נזקו רב מתועלתו.

אך לא זו השאלה הנכונה. לפי מקורות זרים, במרוצת השנים פורסם כי ישראל היתה מעורבת בפרשיות בעייתיות במדינות שונות ברחבי העולם. היו גם פרסומים על מעצרים ועסקות טיעון. מאחר שלעולם אין לדעת מי מהעוסקים במלאכה המסוכנת ייחשף – השאלה הנכונה היא זו: האם כדי למנוע את פרשת פולארד היה כדאי ונכון להימנע כליל מכל מה שעשתה ישראל ברחבי העולם?

לכן, מי שמעריך כי ב־40 שנותיה הראשונות נדרשה ישראל לשורה מגוונת של פעילויות בעייתיות, צריך להעמיד את מלוא הטנא מול בושת הפנים של פרשת פולארד, ואז לא ברור כלל ועיקר שהתשובה היא "לא כדאי". אפילו במחיר הכבד שישראל ויהודי אמריקה שילמו בהקשר לפולארד.

• הטיפול הישראלי בפולארד היה לקוי בגלל התחרות הפרועה בין ה"מוסד" לבין "המחלקה לקשרי מדע" (לק"ם). עניין כה רגיש צריך לטיפול של המוסד, ואם לאו - לקבל החלטה שכל פרשייה כזאת בידי לק"ם.

הוא שב והיה לקוי כפל־כפליים משפולארד נחשף. ארה"ב לא רצתה אז להתנכל לישראל, אלא דווקא ליישר במהירות את ההדורים. אבל בארץ התנהלה בחשאי מלחמת עולם מילולית בין הממשלה לבין הפרופ' יצחק זמיר ודורית ביניש, שייצגו את שלטון החוק. זה היה המאבק על הריגת מחבלים כפותים בקו 300.

היות ששמעון פרס ויצחק שמיר הסתייגו מפרקליטות המדינה הם הדירו את זמיר וביניש מטיפול בפרשת פולארד, אף שבצוותיהם הצטבר ניסיון רב של טיפול במשברים כאלה. תחת זאת הפקידה המדינה את הטיפול בידי שלושה אישים נבונים אך חסרי ניסיון. חנן בר־און ואברהם שלום ורם כספי הכינו מתווה, שהסתיר מהאמריקנים את האמת. משנחשף הדבר - התעורר מחדש זעם אמריקני כפול, שלא חדל עד שלשום בבוקר.

הלקח הוא שלממשלה לא כדאי לעקוף את הפרקליטות ושלטון החוק, גם כשנדמה לה כי תמצא בכך תועלת. לא נכון.

וחוץ מזה אושר וחירות ושיפוי לפולארד, שהתכוון לטוב ושילם ביוקר.