חזרנו לעידן ההפסדים בכבוד

1. הכל היה מוכן אתמול למלחמה. מכבי ת"א ציידה את אוהדיה בדגלים והשחקנים, לפחות ברבע הראשון, הראו שאפשר לצאת למלחמה. אולי מאימתו של ז'אן טבק ראינו פתאום הגנה בצהוב. לחץ על הכדור שהתבטא בשש חטיפות עד המחצית (כפול מהממוצע העונתי); הליכה מאסיבית לריבאונד התקפה (עשרה כאלה במחצית הראשונה); כל כדור אבוד היה של מכבי והחברים בבית סימסו שלמרות שמדובר במספיק בקושי בכדורסל, כמעט טוב מאוד במלחמה עשוי להספיק. אבל מכבי לדורותיה היתה מסיימת את הרבע הראשון בפלוס 15, שהיה מספיק להמשך וזה לא קרה. הרוסים חשבו שמלחמה זה רק בסוריה ונראו המומים. עד שמילוש נכנס.

2. מילוש תיאודוסיץ' הוכתר אחרי הפיינל פור האחרון כלוזר הגדול של הכדורסל האירופי. בחמישה פיינל פורים נכח תיאודוסיץ' ובכולם יצא מקלל בסרבית. בשלושת האחרונים הוא נעצר כבר בחצי הגמר. בחצי הגמר במילאנו כולם סימנו את החוזקה של מכבי בפציעה של ג'קסון ובכך שמכבי בניצוחו של טייריס רייס שיחקה על מילוש "יש לנו גולם במעגל". במאי האחרון דיברו באירופה שמילוש הוא הבעיה של צסק"א ואיתו היא לא תגיע לכלום. אתמול הוא העניק לנו חוויית כדורסל ששמורה לגדולים ביותר ששיחקו כאן: פטרוביץ', גאליס, נאומוסקי ודומיהם. זה לא רק 25 נקודות ב־28 דקות אלא שליטה טוטאלית במשחק. איתו, צסק"א רקדה על המגרש וקלעה 75 נקודות בשלושה רבעים תוך כדי הנעת כדור שהיתה שירה בתנועה.

3. ז'אן טבק לא שינה הרבה ביומיים שהוא כאן. הוא הוריד אמנם את מכבי מהגנות הקומבינה (איזורית שמתחלפת לאישית) והפקיד בידיו של רוצ'סטי את ההתקפה. טיילור היה בלתי עציר, אבל שאר השחקנים לא מסוגלים לתפקד. טבק ניסה כל הזמן לשחק בהרכב גבוה, אבל בלי משחק פנים ועם הפלופ הכי גדול בתולדות המועדון (ג'ורדן פרמאר) מכבי חזרה לעידן ההפסדים בכבוד. מושג שבמכבי שונאים. לפחות הקהל מחא כפיים בסיום, גם זו התקדמות.

והערה לסיום: אתמול נכתב כאן שרק לפני 17 שנה הפסידה מכבי ת"א פעמיים בתוך שבוע ביד אליהו במסגרת האירופית. ניצן פררו, קצין העיתונות של מכבי ת"א טרח להזכיר לי אתמול שגם במארס 1984 הפסידה מכבי ת"א פעמיים בתוך שבוע לרומא וברצלונה. אתמול זו היתה הפעם השלישית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו