תל אביב כפי שסיפרתי לבתי

לפני שצוללים פנימה אל תוך נתוני הלמ"ס חשוב לזכור: סטטיסטיקה ומספרים הם דבר אחד, המציאות היא דבר אחר. זיגמונד פרויד כתב פעם: "ככל שאתה טוב במספרים - כך אתה רחוק מן האמת". המספרים הרי מחפשים את הוודאות, את החד־משמעי.

ובכן, "רק 21 אחוזים מתושבי תל אביב הם בני פחות מ־17" - זעקו כותרות בכלי התקשורת בימים האחרונים. לכאורה זו חדשה שמושכת את העין, אבל כשמפרקים אותה מגלים נתונים לכאן או לכאן.

נתחיל ממה שכולם מסכימים עליו: רון חולדאי הפך את תל אביב לעיר לעשירים בלבד. אופי העיר הנוכחי אינו מעיד על חיבה יתרה לילדים; את המאבק לתוספת של סייעת בגנים ראש העיר פסל ואפילו לא טרח להסביר מדוע, ורק כאשר הממשלה הנחיתה את ההוראה - לא נותרה לעירייה ברירה אלא להגדיל את כוח האדם בגנים.

ואם כבר גנים - מדי שנה נאספות במחלקת החינוך בעירייה מאות בקשות לשינוי גיאוגרפי של שיבוצי הילדים שנקבעו בשרירותיות. האחראים לכך בעירייה פותרים זאת ב"פינוק של ההורים", אבל גם חוסר סדר והבנה בצרכים של משפחות צעירות הוא מנת חלקם של מקבלי ההחלטות.

ההליכה על מדרכות העיר העברית הראשונה הפכה לסכנת נפשות - בטח אם אתם מלווים בעגלה או בילד רך בשנים. אם לפני תקופת חולדאי הורים היו מזהירים את ילדיהם "לא לשחק ליד הכביש", מאז עודדה העירייה רכיבת אופניים על המדרכות ואינה מתאמצת לטפל בתופעת האופניים החשמליים שטסים במהירויות מטורפות ברחובות, וכעת הורים מזהירים: "לא לשחק על המדרכה כדי שלא תידרס".

אבל יש כמובן שני צדדים לכל מטבע. נער הייתי בתל אביב וגם זקנתי. גם אמי היתה נערה בעיר הזו וכך גם אחיי הבכורים. הנתונים מהתקופות שלהם מספרים דברים מעניינים: כשאמי היתה ילדה, תל אביב נחשבה לעיר "זקנה" - ממש כפי שהיא נחשבת היום, רק שזה היה בשנות ה־50 של המאה הקודמת. כשאחיי גדלו כאן בשנות ה־70 העיר היתה מלאה בילדים; כשאני גדלתי כאן בשני העשורים שלאחר מכן, בית הספר היסודי בשכונה נסגר מפאת מחסור בילדים, שהוריהם עברו אל פרברי עבר הירקון החדשים.

עתה, בבית הספר הסמוך לביתי פועלות שש כיתות א' הומות. ההיסטוריה יודעת לספר שמעולם לא למדה כמות תלמידים כזו בבתי הספר הזה. רגע, עוד לא סיימנו: כמות הגנים שנפתחו בעקבות המחאה החברתית אדירה. בקושי עומדים בביקוש. הדירות שעומדות להשכרה נחטפות על ידי משפחות עם ילדים. הגירת המשפחות אל תוך תל אביב היא הגדולה ביותר בשנים האחרונות. "מדינת תל אביב" שומרת על מעמדה כמרכז התרבותי, החינוכי והחברתי.

זה לא שהחינוך בתל אביב מוצלח כל כך, ובטוח שהמדרכות בפרברים נקיות יותר מצואת כלבים; גם השירות לתושב שם טוב יותר מאשר בעיר ללא הפסקה. פשוט תל אביב יש רק אחת - על כל המשתמע מכך - וערי שינה יש במדינה שלנו בשפע. מי שכל ייעודו לגדל את ילדיו - ימצא בוודאי מקום כזה להעביר בו את חייו. מי שחשקה נפשו בגידול ילדים אך גם בדברים שמעבר לכך, יצטרך "להסתפק" בתל אביב.