זוהי מלחמת בני האור בבני החושך

הכתובת היתה על הקיר: מי שלא התעורר כשהרגו יהודים בטולוז או במרכול היהודי בפאריס, ומי שלא התעורר כשטבחו במערכת העיתון הסאטירי "שארלי הבדו", ומי שלא התעורר כשאלפי צעירים צרפתים קנו בשנתיים האחרונות כרטיסי טיסה בכיוון אחד והצטרפו לדאעש – התעורר אתמול בלילה לסיוט. למלחמה.

זאת מלחמה של בני האור בבני החושך. הטובים נגד הרעים. אלה שרוצים לחיות מול אלה שרוצים למות. המלחמה של המזרח התיכון בארבע וחצי השנים האחרונות, שגולשת באיטיות צפויה גם ליבשת האלגנטית מכולן – לאירופה. אי אפשר לנתק את הפיגועים בפאריס מנדידת העמים שמתרחשת כרגע ממזרח למערב, של מיליונים שמחפשים עתיד טוב יותר. אירופה, שעדיין מתמודדת עם חטאי עברה – הקולוניאליסטי, האימפריאליסטי, ובעיקר עם זה שנמנע מלהתערב באמת במלחמות המזרח התיכון – מנסה לטאטא את תחושת האשם שלה על-ידי פתיחת רגליים, אלא שכמו בכדורגל – מי שפותח רגליים סופג שערים.

עניינית, צרפת היא יעד ותיק וקל יחסית לפגיעה. יש בה מיליוני מהגרים, ותפיסה דמוקרטית של חופש מוחלט. גם אחרי הפיגועים הקודמים האמינו בצרפת שהמהגרים השתלבו במדינה היטב, ומדובר רק בעשבים שוטים. אם מוסיפים לזה את העובדה שגבולותיה של צרפת פתוחים לגמרי לכל כיוון, מקבלים גן עדן למחבלים וגיהינום לצרפתים.

הדבר המפתיע היחיד אולי בפיגועי אמש הוא שהם קרו רק אמש. המעורבות הצרפתית בלחימה בדאעש והקלות, כאמור, של פגיעה בצרפת, גרמו לכל המומחים להאמין שזה יקרה כבר מזמן. מה שמנע את זה היה מן הסתם חוסר בשלות מבצעית של המחבלים, וגם פעולות מודיעיניות שנקטה צרפת ביחד עם בעלות בריתה באירופה ובמערב (בהן גם ישראל). לא מעט אנשים נעצרו והושמו תחת מעקב, אמש התברר שזאת היתה טיפה בים כי את מה שקרה בפאריס אין דרך להגדיר אלא ככישלון מהדהד – מודיעיני, מבצעי ותפישתי.

מודיעיני – בפיגועים השתתפו מחבלים רבים. הם נדרשו להגיע, לאסוף מודיעין, לתאם את הפעילות, להשיג אמצעי לחימה. כל אלה מהלכים שמאפשרים מעקב, ציטוט וסיכול. קשה מאוד לפעול נגד מחבל בודד שלא משתף איש במחשבותיו או בתכניותיו. קבוצת מחבלים שמשתמשת באמצעי תקשורת מחייבת סיכול; אם זה לא קורה – מדובר בתקלה, בוודאי כאשר המבצעים השתייכו מן הסתם לגרעין הקשה של פעילי איסלאם ואסור ליפול מהכיסא אם וכאשר יתברר שחלקם היה מוכר לשלטונות הצרפתים.

מבצעי – ניכר היה אמש שהצרפתים היסטריים, ולא ממש יודעים מה לעשות מול גל הפיגועים הסימולטני. זה לא בלתי סביר בהתחשב בהפתעה ובריבוי המוקדים ודרכי הפיגוע, ובכל זאת – בדיוק לזה מתאמנים כוחות הביטחון. לא הצרפתים היו שאננים פחות, מאומנים יותר – תפקודם בזמן אמת היה חלק יותר, והיינו רואים פחות היסטריה מהסוג שנצפה אמש ברחובות פאריס, לרבות התמונות המביכות של פינוי הנשיא מאיצטדיון כדורגל.

תפישתי – מי שלא נלחם בטרור כשהוא קטן, ולא נלחם בטרור בבסיסו, מקבל אותו גדול ובביתו. את הלקח הזה למדה ישראל משנים של התמודדות מול הטרור הפלשתיני, וזה הלקח המובן מאליו שאמורים היו ללמוד גם הצרפתים: מי שלא פעל אחרי הפיגועים בשנה שעברה, ולא פעל נגד הסלפים הקיצוניים בעיראק ובסוריה – מקבל אותם כעת בפאריז, ובהמשך יקבל אותם גם בלונדון, רומא, מדריד ואולי גם בארה"ב.

המסקנה הברורה היא שעל הצרפתים להתעורר, להפסיק למצמץ, לשנות חוקים, להתחיל לפעול ולאסוף מודיעין גם נגד אזרחים שלהם, ולהשיב מלחמת נגד. ואיתם כל בני האור. לא להסתפק בתקיפות חסרות תועלת מהאוויר נגד דאעש, אלא להילחם – כי זאת מלחמת הקיום של המין האנושי. זה דורש משאבים, ורצון, והתמדה, זה יעלה בנפגעים בחזית ובעורף, אבל בסוף הטובים ינצחו. על הטובים רק להחליט שהם כאלה, ולהתאחד, כי לבד המלחמה הזאת נועדה לכישלון. על הרוסים לבלוע את כבודם על המטוס שהופל בסיני, ולעבוד עם הצרפתים והאמריקנים, אחרת מה שראינו אמש בפאריס יתברר רק כקדימון לאירועים גדולים וקטלניים בהרבה בעתיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו