בשורה של סבבים פולמוסיים הועלו כבר כל הנימוקים ונימוקי הנגד לאישור מתווה הגז, העומד עתה לפני הישורת האחרונה של ההכרעה. אין טעם לחזור עליהם. אך ראוי לקדם סיבוב נוסף בדיון.
מתנגדי המתווה הוציאו לרחובות הערים אלפי מתנגדים, ושיעורם יתעבה בהפגנות המתוכננות למוצאי השבת הקרובה, ואפשר כי ישראל ניצבת בפתחו של גל מחאות חדש. יש גם להאזין ברוב קשב לטיעוני המתנגדים, ולא לשלול אותם על הסף. סיכום קצרצר שלהם מציג תמונה בעייתית:
יותר מדי טייקונים היו מעורבים ביותר מדי מעשי שחיתות - בחלקם הניכר בגדר עבירות פליליות - מכדי שיהיה אפשר להימנע מחשד־מראש כלפי בעלי הזיכיונות הנוכחיים; ויותר מדי פרשיות של זליגת כספי הציבור לכיסים פרטיים של פוליטיקאים וטייקונים נחשפו בתקופה האחרונה (כבפרשה הכרוכה בראשי ישראל ביתנו) מכדי שיהיה אפשר להתעלם מהחשש כי התופעה תחזור גם בנושא זה, אף שלפי שעה אין לכך שמץ של ראיה; וישראל פוגעת במלאי של הדורות הבאים בכך שהיא מוכרת את הגז עכשיו (אם תמצא קונה).
אלה דאגות של ממש, ולא רק דמגוגיה. אם יצחק תשובה חמק מלשלם את האג"ח שלו בחברה אחת אחרי שהבטיח לא לעשות "תספורת" - מדוע שלא ייחשד שכך ינהג גם במתווה הגז, אם ייקלע לקשיים?
יש לכך תשובה מסוימת: לאלץ את הממשלה להתקין מכשירי האזנה ומצלמות רחוב ופיקוח משפטי - ואולי אפילו להקים מחלקה מיוחדת בפרקליטות המדינה - על מנת לסכל את החטא כדי שלא יהיה צורך לחושפו על ספסל הנאשמים בעוד כמה שנים ולאחר שנגרם נזק. כל זה סביר.
אך מנגד, נוסף על כל הטענות המוכרות כי ממשלה חייבת לכבד את הסכמיה אשר תוקנו כבר פעמיים, וכי בעולם הדינמי של המאה ה־21 נכסי צאן ברזל הופכים בתוך זמן קצר לנייר ואפר - שבה וצפה הטענה העיקרית: ביטול המתווה יעכב את הפקת הגז לשנים רבות. בעלי הזיכיון יבקשו סעד לגיטימי בבתי המשפט. הסחבת תאפיין את התהליך. הם יאפשרו לנקר להם עין, ובלבד שהמציאות תנקר את שתי עיניה של קופת האוצר הלאומית.
חבל שהממשלות למיניהן הסתבכו עם הטייקונים. אך זו היסטוריה: האם כדי למנוע מבעלי החזקה, השולטים במשק הישראלי, רווחים ניכרים - תוותר המדינה על דיבידנד ענק? לשאלה זו לא נתנו מובילי ההפגנות תשובה משכנעת, לכל היותר השערות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו