חוק הורים וילדיהם: כוונה נכונה, תוצאה מסוכנת

השבוע צפוי לעבור בכנסת בקריאה טרומית, "חוק הורים וילדיהם", שמשמעותו העיקרית היא ביטול "חזקת הגיל הרך". על-פי החוק הנוכחי (סעיף 25 ל"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962"), בהיעדר הסכם בין ההורים בדבר האפוטרופסות על קטין, החזקתו והסדרי ראייה וקשר עמו, רשאי בית-המשפט לקבוע "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

החוק, אפוא, הוא חוק מפלה הפוגע בזכותם של ילדים לקשר משמעותי עם אביהם; פוגע בעקרון ההסכמה בין ההורים ומשפיע על גיבושם של הסכמים בין הורים (ביודעם כי זוהי ברירת המחדל של בתי-המשפט); ומפריע לבתי-המשפט להחליט החלטות המותאמות לכל ילדה וילד באופן אינדיבידואלי, ובכך פוגע בעצמאות בית המשפט ומעוות את החלטותיו בהתאם לאג'נדה ממשלתית.

עוד בשנת 2011 קראה לישראל "הוועדה לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות" של האו"ם, לבטל את חזקת הגיל הרך וכן להפחית את דמי המזונות המושתים על אבות גרושים, כדי שיתאפשר להם קיום בכבוד. גם מסקנות ועדת שניט - שמונתה כדי לבחון היבטים משפטיים של האחריות ההורית בגירושים - שפורסמו בשנת 2011, הציעו לבטל את "חזקת הגיל הרך" ולהמירה בנוסחה מאוזנת שתיתן אפשרות שווה לשני ההורים לממש את אחריותם ההורית.

ארגוני זכויות נשים ותנועות פמיניסטיות, שמתנגדות בתוקף לביטול "חזקת הגיל הרך", עושות כך באמתלות שונות ומשונות שאבד עליהן הכלח – מעבר לטענה לזכות הטבעית של האישה לגידול הילדים. כך, הטענה המרכזית בעד השארת "חזקת הגיל הרך", הינה הקביעה לפיה בהינתן ששני ההורים הם הורים כשירים, אין בידי מומחים מתחום מדעי ההתנהגות, כלים המאפשרים לקבוע מי מהם עדיף כמשמורן. טענה זו תמוהה, בהתחשב בעובדה כי התומכים ב"חזקת הגיל הרך", סומכים על שיקול דעתה של הממשלה (מספר בירוקרטים) כמי שקובעת מי מהם עדיף כמשמורן.

בחלק מהמדינות המערביות הנאורות - שקשה מאוד להאשימם באפליה נגד נשים או בשוביניזם מובנה - אין בחוק חזקה המעדיפה את האם. במדינות מסוימות אף נערך שינוי לביטול מעמד המפלה גברים. כך למשל, מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, בוטלה חזקת הגיל הרך ברוב מדינותיה של ארצות-הברית. בבריטניה, שבה "חזקת הגיל הרך" התפתחה במקור, אין כיום חזקה המעדיפה אימהות על פני אבות. כך גם בדנמרק, באוסטרליה, בניו-זילנד, בספרד ובקנדה.

ואולם, הכוונה בהצעת החוק להסיר את מעמד ההורים מאפוטרופוסים של הילדים ולהשאירם במעמד של "אחריות הורית", הנה מסוכנת ביותר. החלטה זו למעשה רק תעצים את היכולת של המדינה והמוסדות הסוציאליים לפגוע במרקם המשפחתי, גם כשאין עילה משמעותית ("זכות הילד להתפתחות גופנית", למשל). על המחוקק לדאוג כי לצד הסרת האפליה נגד הגברים ועידוד המשמורת המשותפת, יישארו סמכויותיהם של ההורים כמות שהם, כאחראים הבלעדיים על חינוך וגידול הילדים.