פילוסופיית שרף

1. מי שהופתע מהדברים של שאראס, שסיפר בספרו על אתיקת העבודה החפיפניקית לטענתו במכבי ת"א, אימת אירופה של העשור הקודם, צריך לזכור שכבר שנים רבות, גם ברמת התדמית וגם בעבודה בשטח, צביקה שרף מטיף להגברת מספר האימונים לאורך כל עמוד השידרה של הכדורסל הישראלי, ממחלקות הנוער ועד ליגת העל.

בחודשים האחרונים ההטפות התגברו כשהוא מנסה ליישם את הפילוסופיה שלו באשדוד ומביא שחקנים לאחר תיאום ציפיות על אתיקת העבודה הקשה הצפויה להם, המעיבים מעט על סיפורי מורשת הקרב של חבריהם ששיחקו כאן בעבר, על ליגה של סמים קלים ובנות קלות יותר.

לכן, כל מי שהתחבר לאידאולוגיית הצווארון הכחול המוצדקת הזו, רצה בהצלחתה של אשדוד על מנת שהפרקטיקה תתבטא גם בטור הניצחונות. אתמול העבודה השתלמה, אבל היא לא היתה מגיעה לולא תצוגת שיא של אייזה סוואן וסיוע מצ'ארלס תומאס. כל צווארון כחול צריך גם חולצה לבנה ומגוהצת. צריך לקוות שהמסע הסיזיפי של שרף באשדוד יהיה מוצלח, גם כי הוא לא פחד להמר על צעירים, וגם כדי להזכיר לאנשי הנמל בעיר, שהיו פעם סמל הצווארון כחול והפכו לסמל תחלואיה של העבודה המאורגנת, איך הדברים צריכים להתנהל.

2. האילוצים של עירוני נהריה להחתים ישראלים מהדרג השני, שנשארו פנויים על המדף כמו ירקות לא טריים בסופו של יום שוק, הצליחו להסתיר את העובדה שההחתמה של ניב ברקוביץ' היתה בעלת משקל סגולי משמעותי. היא אולי תתברר כמצילת החיים שלה העונה. גם זו של אנתוני פישר, מתאזרח נוסף לרשימה, שלא עשה רעש שלילי סטייל רוצ'סטי רק בגלל המרחק הגיאוגרפי מהמרכז.

עם מנהיגות וניסיון, צבירת הנקודות וקבלת ההחלטות, לאריק אלפסי יש על מי לסמוך העונה. לכך יש להוסיף זרים איכותיים ומתאימים פונקציונלית לצורכי הישרדות ומעלה.

אבל הישרדות זה בכלל מה שקורה עכשיו בהפועל ת"א.