"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לירות במחבלים - ולהחזיר את הגופות

,עודכן

לוחמים ישראלים יורים במחבלים־רוצחים כדי להציל חיים. אך בהשהיית גופותיהם בארץ השרים יורים לכולנו ברגליים. כמובן, במבחן התוצאה, לא הכוונה.

התנהלות הממשלה בסוגיה זו מביכה. הקבינט החליט לא להחזיר גופות. אחר כך שינה טעמו: החליט שבנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון יחליטו אם להחזיר גופות של מחבלים מיהודה ושומרון. נתניהו וגלעד ארדן יחליטו באשר למחבלים ממזרח ירושלים. יעלון שיחרר, ארדן - ברוח ההחלטה המקורית - סירב.

יעלון היתנה את החזרת הגופות בכך שהרשות הפלשתינית תתחייב לקיים הלוויות־בוטיק בחסות החשיכה. כצפוי, הפלשתינים הפרו את התחייבותם. גם יעלון עצר, אבל מוכן להחזיר גופות תמורת התחייבות של המשפחה שההלוויה לא תיהפך להפגנת טרור.

התנגדות השב"כ והמשטרה להחזרת הגופות מבוססת על ההנחה כי השהייתן בידי ישראל מהווה קלף מיקוח לשובם של הדר גולדין ואורון שאול, המוחזקים בידי חמאס בעזה. יש בזה היגיון מסוים. רוצחי שלושת הנערים בגוש עציון הגיעו מאזור חברון לאחר שקיבלו סיוע מחמאס עזה. יש קשר. אך לא בפועל. חמאס עזה אינו מתעניין בגופות מחבליו בחברון.

בממשלה מתחרים השרים ביניהם מי יתלהם יותר ויזכה בפופולריות. אך המציאות היא שאין בידי ישראל קלפי מיקוח. הפלשתינים אינם מקדשים את מקום הקבורה כמו היהודים. זו אינה התנשאות, זה שוני תרבותי מהותי, שאינו מפחית מכאבה של האם השכולה הפלשתינית, אך היא אינה ממקדת את אבלה בהקמת מצבה. יכולתה של ישראל להכאיב בהחזקת גופות המחבלים או לפתות בעזרתה לשחרור גולדין ושאול מוגבלת מאוד.

לעומת זאת, היא עלולה לגרום להתפתחות צומת תסיסה ביחסים הקשים ממילא עם האוכלוסייה הפלשתינית ביהודה ובשומרון; ליצור סיבה־ללא־סיבה להתנגשות, אשר בתעמולתה תציג דווקא את ישראל כבלתי אנושית, ולשווא היא תזעק כי הפלשתינים וחיזבאללה הם אבי אבות הטומאה. זהו קרב שתוצאתו היא תבוסה ידועה מראש.

זה מיותר. כוחות הביטחון צריכים להמשיך לירות במחבלים הרוצחים. בגלל ריבוי פעילויות הטרור הפכה הריגתם למעשה שבכל יום ויום. ראוי להחזיר להם את הגופות סמוך ככל האפשר לירי, לאחר שנעשו זיהוי ובדיקה ביטחונית ומשפטית. ככל שיתרבו ההלוויות הנערכות מייד לאחר הירי, כך יפחת רישומן.

אין תשובה חדה וחלקה, שחור או לבן. יש מדרג, ונראה כי הדרך הנכונה היא במהלך שמובילה מערכת הביטחון: מחבלים־רוצחים לא ייצאו בחיים מניסיונם לפגוע בישראל. אין לנו איתם מלחמה כשאינם בחיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר