ראינו, אך לא עשינו דבר

החלטת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להגיש כתב אישום נגד בנימין (פואד) בן־אליעזר לא הפתיעה איש. גם לא העבירות שבהן הוא מואשם, והנוגעות לשוחד, להלבנת הון, למירמה, לעבירות מס ולהפרת אמונים. האיש הזה, שלא היה ראוי למלא תפקידים בכירים בפוליטיקה הישראלית, הצליח לשרוד בה שנים ארוכות, והשאלה האמיתית היא איך רגע הגשת כתב האישום מתרחש כבר עכשיו.

כפסע היה בינו לבין משכן הנשיא, ואיש לא יאמר שראשי מפלגת העבודה לא שמעו את השמועות ולא ידעו במי מדובר. נכונותם לתמוך בו, כמעט עד הרגע האחרון, היא כתם של ממש בתולדות הקולקטיביות של מפלגה זו. נכון שאין די בשמועות. נכון שהיו שמועות על אישים אחרים (כמו משה קצב, למשל), ושום איש פוליטי לא פעל על בסיסן כדי להרחיקו מן הפוליטיקה. פואד זכה (בדרך לא דרך) בהנהגת מפלגת העבודה, עמד בראש מפלגה זו וייצג אותה בתפקיד השני בחשיבותו במדינה - שר הביטחון. אבל להמליץ עליו לכהן כנשיא המדינה, לאחר שהתפקיד כבר זוהם בעבר?!

נפגשתי איתו לראשונה לפני יותר מ־30 שנה, כשהיה מתאם הפעולות בשטחים. ביקשתי להבין ממנו מהי המדיניות של הממשלה אז באשר לניהול השוטף של השטחים, ולא הצלחתי להבין דבר מדבריו. הוכיתי תדהמה שאיש עילג כזה נמצא בתפקיד חשוב כל כך, וכאשר הבעתי את תמיהתי בפני מי שהבעתי, הוסבר לי שהוא איש שטח טוב, שהערבית שלו מצוינת, ושהוא יודע לטפוח על הגב, עד שזה כואב. זמן לא רב אחר כך נדהמתי כאשר עזר ויצמן רץ איתו לכנסת, והוא נבחר לשרת בה מטעם סיעת "יחד", וניהל עם המערך משא ומתן קואליציוני. זו היתה הפעם הראשונה שבה השתתפתי במו"מ, ואני זוכר עצמי אומר לעמיתי כי אם זו

הפוליטיקה, אני מעדיף להזדרז ולסיים את הקריירה הקצרה שלי כבר עכשיו. לשמחתי, הבנתי אחר כך שפואד רחוק מלשקף את הפוליטיקאים בישראל. למזלנו.

בראשית שנות ה־90 אמר לי ויצמן שעשה טעות בכך שהביא איתו אל הכנסת את פואד. אבל זה כבר היה מאוחר מדי. בן־אליעזר בנה סביב עצמו מערכת של תומכים "שרופים", של קבוצת ענק במגזר הערבי אשר הצביעה בעדו, ויצר רשת שלמה של עסקאות עם שותפים צפויים ובלתי צפויים. אני זוכר שיום אחד הרים עלי את קולו,

במסדרון הכנסת, בטענה על כך שבקיבוץ מסוים, שרבים מחבריו תמכו בי, חולק דף המלצות על מועמדים, מבלי ששמו צוין בו. אחרי שסיים לצעוק אמרתי לו "פואד, אינני עושה עסקאות, ואיתך בוודאי לא אעשה שום עיסקה פוליטית". הוא התבונן בי רגע, ואחר כך שאל במלוא הרצינות: "אז איך אתה נבחר?"

בנימין בן־אליעזר - כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל - זכאי כל עוד לא נמצא אשם על ידי בית המשפט. חזקת החפות עומדת לו. אבל היא איננה עומדת לנו, למי שכיהנו איתו בסיעה בכנסת, למי שכיהנו איתו בממשלה. למי שקראו את דו"חות ביקורת המדינה עליו, למי שראו את התנהגותו, למי שידעו שאיננו ראוי וחשבו שאין זה מתפקידם להרים קול.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו