‏חברת החשמל: דרושה רפורמה של אמיצים

בתחילת השבוע עוד עמד טרור הסכינים בראש המהדורות, עד שבא הרוח, ובסערה עזה שינה את סדר היום הציבורי: הרוג מקריסת קיר; פצועה קשה מקולט שמש שניתק מעל גג ופגע באוטובוס; קריסת עצים, חלקם על עמודי חשמל, לאורך כביש 977 וגם באחת הכניסות לנתיבי איילון; בתל אביב ובנתניה קרסו מנופים; עמוד חשמל עלה באש ליד גן ילדים; וברחבי הארץ, בייחוד באזור השרון, עלטה. ללא אור, ללא מקרר והגרוע מכל - ללא מטען לסלולרי.

וכך, שלא ברצונה, החליפה חברת חשמל את מקומם של הבקת"בים והסכינאים בתקשורת, מה שהגיע עם מידה רבה של כעס וזעם אזרחי. בשלב הזה כדאי שנסכים כי אין, לא היה ולא יהיה בידה של חברת החשמל למנוע אירוע מסוג הסופה, וגם לא את נזקיה המיידיים. לא כך ביחס לשאלת יעילות הטיפול, בייחוד לנוכח העובדה שבשעה שדברים אלה נכתבים, עדיין שרויים יותר מאלף בתי אב בעלטה.

גילוי נאות - בדרך כלל אני נמנית עם אוהדי חברת חשמל, שעובדיה, בגשם ובשמש, בעת סערה ובשעת מלחמה, תלויים בין שמיים וארץ על המנופים, סמוכים לקווי המתח ועוסקים בתיקונים בסכנת חיים, כפי שמרביתם עשו גם בחלוף סערת יום ראשון. אבל אפילו לי קשה להצדיק את החלטתם לתת ביטוי להיעדר בהירות מתמשכת בינם לבין הממשלה בדרך של האטת קצב עבודתם בשעת מצוקה רבה בבתים רבים.

מדובר ברפורמה, שכבר מלאו שני עשורים לדיבורים עליה, ואשר חלקים ממנה כבר בוצעו בפועל. כך, למשל, ייצור חשמל על ידי תחנות הכוח הפרטיות עומד כבר היום על כ־30 אחוזים וצפוי לעבור את ה־40 אחוזים בתוך זמן לא רב. את החשמל הפרטי אנו מקבלים מתחנות הכוח דוראד, דליה ו־OPC, המספקות קרוב ל־2,000 מגאווט, ולצידן פועלות תחנות קטנות (קוגנרציה), וכן יש ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות.

יהיה נכון לומר שחברת החשמל איבדה את המונופול על ייצור החשמל. מבחינת העובדים יש כאן בהחלט מקור לדאגה. גרעו מכוחם מבלי לתת להם תמורה. מבחינת הציבור, כוחה של חברת החשמל עדיין רב. הם מחזיקים - ובעניין זה כדאי שלא נשלה את עצמנו, גם יוסיפו להחזיק - במונופול על הזרמת החשמל מתחנות הכוח ליעדים שונים.

מה צריך לקרות כדי שנקבל שירות טוב יותר? רפורמה של אמיצים. כזו שתהפוך את חברת החשמל לרזה יותר וממוקדת יותר בתפקידיה. כזו שתפתח אותה לשכור שירותים בעת צרה מהכוחות שנמצאים בשוק, בין שבחברות הייצור החדשות ובין שבשוק העוסקים בתחום. כזו שלא תאפשר בשום אופן לגרום סבל לציבור. הציבור מצידו צריך גם הוא לגלות איפוק. אחרי ככלות הכל, כמה מאיתנו מוכנים לסכן את חייהם כדי שלמישהו יהיה חשמל בבית?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו