כשדיוויד פדרמן נעמד מאחורי הספסל

1. מי שרצה להבין את מצבה של מכבי ת"א אתמול היה צריך להבחין בשינויי המצב של חבר ההנהלה, דיוויד פדרמן - אם תרצו האיש שיקבע בימים הקרובים לאן הולכת מכאן מכבי ת"א. בנו, המנכ"ל דני פדרמן, שדחף לשינוי מיידי בצוות האימון כבר בסוף השבוע, לא הגיע למשחק אתמול, אבל דיוויד חזר לקידמת הבמה. ברבע הראשון הוא עטה דאגה. ברגע שירושלים החלה לברוח, הוא חרג ממנהגו ונעמד מאחורי הספסל. כשהיתרון קפץ ל־24 הוא כבר היה מאחורי המזכירות ועוד רגע היה נדמה שהוא מבקש מאורי אלון "בוא נגמור את זה עכשיו". הלחץ של מכבי וצמצום ההפרש עד לפער של חמש נקודות החזירו אותו למושבו הקבוע, אבל ארשת הדאגה לא משה מפניו. בסיום הוא נשאר לשבת בכיסאו לא מעט דקות. הרבה זמן לא סיפקה לו הקבוצה שלו כאלה כאבי ראש. לאן הולכים מכאן?

2. לפני המשחק חשבתי שאין סיכוי שמכבי לא תבוא לפרוק את כל עצביה על ירושלים, אבל סימני השאלה שהוצבו לפני חודש, כמו מה עושים בערב שהקבוצה לא קולעת מבחוץ או מי סוגר את הצבע, הפכו לסימני קריאה. גם אתמול נראה שהמאמן גיא גודס אינו שולט בקבוצה. בדקות שירושלים רצה, מכבי הגיבה במטח שלשות חסר הבחנה והראתה חוסר תשוקה בהגנה. רק כשכבר לא היה מה להפסיד עבר גודס לשיטת סופר סמול בול ובידודים עבור סילבן לנדסברג. ירושלים לא הגיבה נכון (ליאור אליהו היה חייב להיות על הפרקט ולשבור את הלחץ ממחצית המגרש), אבל אם מה שנשאר ממכבי באוקטובר זה בידודים, אנה אנו באים?

3. הפעמיים הקודמות שירושלים הביסה את מכבי בהיכל היו בחודש מארס, אחרי שהצהובים חזרו מבלגרד וראשם היה טרוד

בעלייה לשלב ההצלבה. למרות שהפעם ירושלים היתה טרודה במאבק שלה באיסטנבול בעוד יומיים, היא לא החמיצה הזדמנות לעקוץ את מכבי במצבה. דאור פישר מחצי מרחק וג'וש דאנקן בשלשות הזכירו למכבי את ההבדל הגדול בקו הקדמי בין הקבוצות. גם המאמן, דני פרנקו, לא האמין כששיחק עם ההרכב השני מהדקה השמינית. שחרורו של ברייסי רייט הפך את בר טימור לשחקן הכי חשוב שעלה מהספסל ואיפשר לג'יי רולנד המצוין מנוחה כרכז/קלע. השלשה שלו, אגב, מנעה ממכבי קאמבק. ברוכים הבאים לעונה.

נ"ב: אם מכבי לא תעלה לטופ 16 ותסיים חמישית וירושלים תסיים שלישית ביורוקאפ, שתי הקבוצות ישחקו באותו בית בשלב השני ביורוקאפ. יהיה מאוד מעניין.