נתניהו החליט נכון
אילו תמכו כל הצדדים המעורבים באש התמיד המלהיטה את הר הבית בסיכום של ג'ון קרי, היה גל הטרור הפלשתיני נפסק מייד. תפילה של מוסלמים וביקור בלי שפתיים דובבות של יהודים ונוצרים הם מהות הסטטוס קוו, שהכל נשבעים בשמו. ישראל לא הציעה ולא ביקשה יותר מכך.
רוב הציבור הדתי־חרדי אינו מצדד בעלייה להר הבית. הופתעתי בשבועות האחרונים למנות כמה קולות דתיים־לאומיים התנדבו להסביר לי כי אין לעלות בחומה. קיבלתי שיעורים בהיסטוריה ובהלכה שבית המקדש לא ייבנה בעבודת רגליים פרטיזנית, אלא במאמץ כולל של הנהגת הציבור, ואם אפשר גם בהנחיית השכינה.
אמש שיבח קרי את הצעת המלך עבדאללה להתקין מצלמות בכל פינות הרחבה. נכון נהג בנימין נתניהו בקבלו את ההצעה. אם כבר, אפשר לשאול מדוע לא הקדים להציע זאת בשמה של ישראל? אם כי יותר נוח לפלשתינים לקבל אותה כשהיא נלחשת בשפה הערבית לאוזן השומעת אנגלית.
מצלמות יאפשרו לקבוע בבהירות מי מעל באמון ומי הפר את הכללים ומי נותר בחשכת לילה במסגד כדי ליידות אבנים במבקרים עם בוקר, וגם מי מהיהודים הבטיח להימנע מתפילה ולא עמד בדיבורו. ירדן, שמעמדה בהר הבית בכיר, בישלה את ההצעה. סאיב עריקאת הצמיד לאופטימיות של קרי הצהרה פלשתינית תוקפנית, אבל לא היא הנותנת. צריך להמתין לאבו מאזן, שטרם הגיב. חשוב במיוחד לעקוב אחרי תגובת התנועה האיסלאמית, שניזונה מחמאס ומקיצונים פלשתינים ביהודה ובשומרון. נכון שבשבוע האחרון עלה בידי כוחות הביטחון לכפות רגיעה מסוימת בהר הבית, אך השאלה היא אם אפשר להגיע לשקט קבוע תוך כדי הבנה בין הצדדים, ולא רק תחת הלחץ הביטחוני של משטרת ישראל.
נחוצה קשת רחבה של אינטרסים משותפים בין אויבים ויריבים כדי לתמוך באורח ממשי בסיכום של קרי, ולא רק מן השפה ולחוץ. צריך גם להכין מערכת הסברה רחבה למקרה שהרשות הפלשתינית ו/או התנועה האיסלאמית יסכלו את הרגיעה. אך סימן השאלה הגדול אינו מצוי אפילו בתחומן.
טרור הסכינים ניזון מהסתה באינטרנט. מאחוריו חמאס ואולי גם איראן. התבוננתי אמש בתצלום הצעיר, שנטש את ארגז הקרמבו ורץ עם סכין שלופה לשסף גרונו של מאבטח יהודי, ונהרג במהלך טבעי של הגנה עצמית. האם החלטות של אנשים רחוקים ממנו כעבדאללה ואבו מאזן ואפילו השייח' ראאד סלאח נופלות על אוזניים קשובות? אין ודאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו