מסננת החוק - חיונית

כל הכרעה ציבורית של בג"ץ, שאינה לרוחו של הימין הקיצוני בליכוד ובבית היהודי ובישראל ביתנו, מלהיטה את זעמו. לעיתים הכעס מלאכותי ופופוליסטי, ונועד לשפר את מעמד הפוליטיקאי המתלהם במרכז מפלגתו.

אתמול חודשה התחרות המילולית להכפשת העליון בעקבות החלטת בג"ץ לעכב את הריסת בתי המחבלים, שרצחו קבוצה של ישראלים. אך גם בסערת הרוחות יש בימין הקיצוני מי שניתן לצפות מהם כי יתמודדו עם הסוגיה בשיקול דעת. ראוי להקדים לדיון זה שלושה סעיפים:

• ההתפרעות המילולית הגובלת בהסתה נגד בג"ץ גורמת נזק למעמד העליון, ולשלטון החוק בכללו, אבל לתועלת מסוימת בעולם הנאור, שם דווקא ההתפרצויות כלפיו מעצימות את מעמדו כמגדלור חוקתי ודמוקרטי. בתחום זה יתרונה של ישראל על שכניה מובהק (לכן השמאל הקיצוני חבר לאויבי בג"ץ מימין ותוקף את העליון כדי לשחוק את תדמיתה הדמוקרטית של המדינה).

• הבירור מתקיים תוך התעלמות מסוגיה עקרונית אם עצם הריסת בתי המחבלים היא מהלך מועיל או מזיק. סביר שלא תעלה גם בדיון הצפוי בבג"ץ.

• השופט עוזי פוגלמן העניק לפרקליטות כחודש ימים להשיב לעתירת משפחות המחבלים, אבל אם המדינה ממהרת אין מניעה כי היא תשיב מייד (הרי משפטניה בקיאים בחומר הראיות) ומשך הדיון יתקצר מאוד.

על יסוד זה ראוי שהמשכילים בקרב ראשי הימין הקיצוני יסבירו לשכמותי אם הם אכן רוצים לחיות במדינה שבה הממשלה יכולה להרוס ביתו של נבל ופושע ורוצח בלי שהחלטתה תעבור איזשהו שיקוף משפטי, איזושהי מסננת של החוק. ארחיק לכת בשאלה: יגאל עמיר, שרצח לפני 20 שנים פחות יומיים את יצחק רבין, נתפס על חם והודה מייד. היש מישהו שרצה לראותו בכלא בלי לתת לו את יומו בבית המשפט? "הכסדום היינו, הלעמורה דמינו?"

יש הוכחה חזקה מזו: הימין בישראל (והפלשתינים מצידו השני של המתרס) התנגדו למתיחת גדר הביטחון. הנושא הגיע לבית הדין הבינלאומי בהאג, אבל נידון גם בעליון. הפרופסור אהרן ברק וצוות שופטי בג"ץ כתבו וחתמו על פסק דין מזהיר, ומוססו את הלחץ על ישראל. אבל אין מי שימנה כמה פעמים גינה הימין הקיצוני את מעורבותו של בג"ץ בסוגיה זו.

מישהו חייב להחזיר את הימין המתלהם לתבונת הנביא שלפיה "ציון במשפט תיפדה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו