כגלים המשתברים מול מזח הקיום היהודי

עם שוך סערת הטרור הנוכחית תעלינה השאלות אם הממשלה תיפקדה כראוי, אם הפרספקטיבה ההיסטורית תניח אותה על כף הזכות. ההיסטוריה עמוסת האירועים של העולם בכלל ושל מדינת ישראל בפרט היא כר נרחב למתן מענה לשאלות אלה. הנהגה, מעצם טבעה, היא פוליטית. הפוליטיקה, על עורמתה ועל משוגותיה, מאפשרת להנהגה לנוע במעלה הזרם, גם אם הדגים שוחים בכיוונים שונים. חוכמת הפוליטיקה היא למנוע את המלחמה, או למצער, למזער את נזקיה.

בהסתכלות על אירועים מכריעים בהיסטוריה של מדינת ישראל, למשל מלחמת העצמאות, נראה כי אחוז שלם, 6,000 מתוך 600 אלף אזרחיה וחייליה של המדינה, נהרגו בקרבות. האמונה שהקיום היהודי מותנה בעמידה איתנה של האזרחים בעורף שהיה לחזית - ממש כמו אזרחי בריטניה תחת התקפות הגרמנים, שש שנים קודם לכן - היא שאיפשרה את המשך החיים בארץ. המצור על ישראל ערב מלחמת ששת הימים הביא להתלכדות חסרת תקדים, ובעיקר להבנה שהקיום היהודי מותנה בעמידה איתנה ובהכרה שאין מקום אחר בלעדי הארץ. הניצחון הסוחף, על אף המחיר בנפש וברכוש, יצר נדבך נוסף בחוזק הפנימי של העם.

לא חולפות להן אלא שש שנים, ונדבך זה עומד במבחן עליון. תחושות "חורבן בית שלישי", שדלפו מההנהגה המתמודדת במלחמה עקובה מדם בתנאי פתיחה נחותים, הן אשר סייעו בדיעבד לצלוח את תעלת התבוסה לניצחון מכריע. "נשבור להם את העצמות" אמר דדו, לא מפאת התסכול כי אם מעומק התחושה כי נלחמים על הבית הלאומי. ההיסטוריה שלנו כמדינה מלאה ניסיונות בלתי פוסקים של אויבים מרים להכניע את העם ואת רוחו. חוכמת ההנהגה הנוכחית, כמו זו שהיתה בצוק איתן, מתבטאת בקור רוח, ובייחוד באמונה שהגל הזה יתנפץ אל מזח הקיום היהודי. והגל הזה משתבר לו, ומכל "קרב גבורה" של מחזיקים בסכין או בשברייה, במברג או אף בנשק, יוצאים כוחות הביטחון וידם על העליונה.

במרחב המזרח התיכון המסוכסך, ולא רק מפאת הכוחות הפנימיים, אלא גם מהבנה לקויה של המערב בהבנת זרמי העומק כאן, יש להתנהל מכוח ההכרה שנדרשים אנו לאורך נשימה. ואף אם הדבר עולה בדמים, לא נשמע בתולדות העמים שחירות אומה על אזרחיה מוגשת על מגש כסף ללא תשלום.

ככל שתתעצם חלילה הפאניקה המשודרת בעת סיקור הפיגועים, כך המחיר עלול לעלות. נחישות אין פירושה הוצאה לפועל באופן מיידי את רצונותיה של האומה. אלה נובעים כזרזיף מים, ולא כנהר שוצף. אלה נבנים נדבך אחר נדבך. וזה אינו חזיון שווא. מה שנבנה באופן שיטתי יחזיק זמן רב הרבה יותר.

ובכל זאת, חובת ההנהגה לזכור זאת ולמזער ככל האפשר את מחיר עצמאותו של העם היהודי, הרוצה לחיות חופשי בארצו. בקרב הזה על התודעה ועל ההסברה בארץ ובעולם יש לגייס את מיטב הכישרונות, בדיוק כפי שמגייסים את מיטב הלוחמים בקרבות היבשה, האוויר והים. המטוטלת הגדולה של ההכרה בעם היהודי על זכותו לחבל ארץ ולמעט שקט מחלחלת גם היא בזרזיף מים אל הסלע, ולא כמים אדירים. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.