"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הברית עם הבדואים לא תותר

,עודכן

הקולות בקהל בזירת הפיגוע בבאר שבע ("בטח שהצליח להיכנס לתחנה המרכזית... השומר ערבי (בדואי)", ההודעה על השתייכותו המגזרית של המחבל המפגע, הפרשנויות שניתנו לאחר שנודעה זהותו ועוד – כל אלו מעידים על מציאות מאוד מורכבת בקרב בני העדה הבדואית בישראל.

לכולם ידוע על הבדואים ועל נאמנותם למדינת ישראל. מאז קום המדינה היו בני העדה מראשוני המתגייסים לכוחות צה"ל, אך עוד לפני זה, בימי הפלמ"ח, היו חברים בפלגה בדואית ששמה "הפלהי"ב". זה עשרות שנים שמי שפותח את גבולות המדינה וסוגר אותם בכל בוקר וערב הם הגששים הבדואים, גדוד הסיור המדברי שמרביתו מורכב מלוחמים בדואים. 191 חללים בדואים נפלו במערכות ישראל, חירפו את נפשם למען המדינה וביטחונה. ובכל זאת, על רקע הירידה בשיעור המתגייסים בקרב הבדואים בדרום, מה מביא בן עדה שתרמה רבות למדינה, עדה שמעוטרת באותות ובציונים לשבח, לצאת ולבצע פיגוע?

בשנים האחרונות עלו סוגיות רבות בין מאהלי הבדואים בנגב: בעיות בעלות על האדמות, חוק פראוור, התחזקות התנועה האיסלאמית (הפלג הצפוני) בשטח וניצול לרעה של המצב על ידיה ועל ידי המפלגות הערביות כדי לסלול את הדרך אל לבבות הצעירים. כיום קרוב ל־30 אלף תושבים גרים בכפרים בלתי מוכרים לפי הוראת שעה שניתנה ב־1952. הבתים האלה (או המאהלים) נהרסו ונבנו עשרות פעמים. כשהמדינה שולחת את כוחות הביטחון להרוס את המאחזים האלה, היא שולחת "מתנה" לתנועה האיסלאמית ולמפלגות הערביות. כי לאחר ההריסה נראה שהתנועה ממהרת לבנות, חברי כנסת ערבים ממהרים לגנות ולצעוק, וכמובן לאחר מכן להיעלם. כולנו זוכרים את המהומות שהתרחשו לאחר הצעת חוק ההסדר ליישוב הבדואים בדרום. בין שבעד ובין שנגד, אנו חייבים להודות שהמדינה נכנעה לפרובוקציות של המפלגות הערביות שם.

העדה הבדואית ברובה המוחלט נאמנה למדינה, אך היא צמאה מאוד לכך שהמדינה תשקיע יותר בכפריה. התושבים רואים בחיילים שחוזרים אל הכפרים את נציגי המדינה, ובעצם הביקורת על המדיניות מופנית אליהם. וזו עוד דילמה שנתקלים בה החיילים הבדואים ועוד חזית פנימית בתוך כפריהם. הם צריכים להסביר את עצמם ואת שירותם בצה"ל ולהפריך את טענותיהם של הגופים שמתנגדים לשירות זה.

חשוב לציין שהרבה מהבדואים הבינו שהדרך שמנסים לסלול אותם גופים, דוגמת התנועה האיסלאמית והתנועות הערביות, אל הכפרים באמצעים שונים, כגון האינטרנט, אינה יכולה להיות אלטרנטיבה למדינה ולמוסדות החוק, כי הם מכניסים אותם לעימותים, והאזרחים סובלים מזה. שמענו בקרב העדה הבדואית ש"אנחנו מאבדים את הבדואים של הדרום ולא רוצים לאבד את הבדואים של הצפון", וזה אכן ככה.

האירועים ששוטפים את המדינה בזמן האחרון אינם משפיעים באופן משמעותי על הבדואים ועל דרכם. העדה הבדואית תמשיך לתרום למדינה שחיבקה אותה (אף שלפעמים החיבוק היה קריר מדי), כי קשר בן עשרות שנים לא קל לערער. יש להתייחס לסוגיות אלה בכובד ראש.

הכותב הוא פעיל חברתי העוסק בהכנת צעירים לגיוס לצה"לטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר