הברית עם הבדואים לא תותר

הקולות בקהל בזירת הפיגוע בבאר שבע ("בטח שהצליח להיכנס לתחנה המרכזית... השומר ערבי (בדואי)", ההודעה על השתייכותו המגזרית של המחבל המפגע, הפרשנויות שניתנו לאחר שנודעה זהותו ועוד – כל אלו מעידים על מציאות מאוד מורכבת בקרב בני העדה הבדואית בישראל.

לכולם ידוע על הבדואים ועל נאמנותם למדינת ישראל. מאז קום המדינה היו בני העדה מראשוני המתגייסים לכוחות צה"ל, אך עוד לפני זה, בימי הפלמ"ח, היו חברים בפלגה בדואית ששמה "הפלהי"ב". זה עשרות שנים שמי שפותח את גבולות המדינה וסוגר אותם בכל בוקר וערב הם הגששים הבדואים, גדוד הסיור המדברי שמרביתו מורכב מלוחמים בדואים. 191 חללים בדואים נפלו במערכות ישראל, חירפו את נפשם למען המדינה וביטחונה. ובכל זאת, על רקע הירידה בשיעור המתגייסים בקרב הבדואים בדרום, מה מביא בן עדה שתרמה רבות למדינה, עדה שמעוטרת באותות ובציונים לשבח, לצאת ולבצע פיגוע?

בשנים האחרונות עלו סוגיות רבות בין מאהלי הבדואים בנגב: בעיות בעלות על האדמות, חוק פראוור, התחזקות התנועה האיסלאמית (הפלג הצפוני) בשטח וניצול לרעה של המצב על ידיה ועל ידי המפלגות הערביות כדי לסלול את הדרך אל לבבות הצעירים. כיום קרוב ל־30 אלף תושבים גרים בכפרים בלתי מוכרים לפי הוראת שעה שניתנה ב־1952. הבתים האלה (או המאהלים) נהרסו ונבנו עשרות פעמים. כשהמדינה שולחת את כוחות הביטחון להרוס את המאחזים האלה, היא שולחת "מתנה" לתנועה האיסלאמית ולמפלגות הערביות. כי לאחר ההריסה נראה שהתנועה ממהרת לבנות, חברי כנסת ערבים ממהרים לגנות ולצעוק, וכמובן לאחר מכן להיעלם. כולנו זוכרים את המהומות שהתרחשו לאחר הצעת חוק ההסדר ליישוב הבדואים בדרום. בין שבעד ובין שנגד, אנו חייבים להודות שהמדינה נכנעה לפרובוקציות של המפלגות הערביות שם.

העדה הבדואית ברובה המוחלט נאמנה למדינה, אך היא צמאה מאוד לכך שהמדינה תשקיע יותר בכפריה. התושבים רואים בחיילים שחוזרים אל הכפרים את נציגי המדינה, ובעצם הביקורת על המדיניות מופנית אליהם. וזו עוד דילמה שנתקלים בה החיילים הבדואים ועוד חזית פנימית בתוך כפריהם. הם צריכים להסביר את עצמם ואת שירותם בצה"ל ולהפריך את טענותיהם של הגופים שמתנגדים לשירות זה.

חשוב לציין שהרבה מהבדואים הבינו שהדרך שמנסים לסלול אותם גופים, דוגמת התנועה האיסלאמית והתנועות הערביות, אל הכפרים באמצעים שונים, כגון האינטרנט, אינה יכולה להיות אלטרנטיבה למדינה ולמוסדות החוק, כי הם מכניסים אותם לעימותים, והאזרחים סובלים מזה. שמענו בקרב העדה הבדואית ש"אנחנו מאבדים את הבדואים של הדרום ולא רוצים לאבד את הבדואים של הצפון", וזה אכן ככה.

האירועים ששוטפים את המדינה בזמן האחרון אינם משפיעים באופן משמעותי על הבדואים ועל דרכם. העדה הבדואית תמשיך לתרום למדינה שחיבקה אותה (אף שלפעמים החיבוק היה קריר מדי), כי קשר בן עשרות שנים לא קל לערער. יש להתייחס לסוגיות אלה בכובד ראש.