זה יכול לקרות בכל מקום | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זה יכול לקרות בכל מקום

, עודכן
0

זה יכול לקרות בכל מקום, וזה גם קורה. אנשים מאבדים עשתונות, אנשים מאבדים שליטה עצמית, מעבירים ל"ניוטרל" את אנושיותם ונותנים דרור למפלצת שבהם, מבלי לחשוב על ההיגיון שבמעשיהם, על אי הצדק, על הפגיעה בחוק, על ההתעלמות הבוטה מן המצפון ועל השלכות מעשיהם. זה מה שנעשה שלשום בערב בתחנה המרכזית בבאר שבע לעובד הזר מאריתריאה, שעבר שם לתומו, ללא נשק וללא כל כוונות זדון.

כן, זה יכול היה לקרות בכל מקום, כי בכל מקום יש אנשים רעים שקל לשלהבם וקל לצרפם למעשים שלא ייעשו. אנחנו רוצים להאמין שאצלנו הסף גבוה יותר. שאצלנו זה נדיר יותר, שאצלנו אנשים, בכל זאת, חושבים פעמיים לפני שהם יוצרים את הערימה המזוויעה הזו של המון המתגולל על אדם אחד, אשם או לא אשם, אבל חסר אונים אל מול הרבים כל כך. שאצלנו אנשים סומכים על מערכת אכיפת החוק ואינם עושים משפט לעצמם, לא לאשם ולא לזכאי. רוצים להאמין, אבל זה לא כל כך קל.

מצד אחד אנו רוצים להאמין שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם, גם אם לא ערכנו מחקר משווה מדעי ומדוקדק. אנחנו רוצים להאמין שהמשטרה שלנו מקצועית וכי איננה פוגעת בחפים מפשע, ואנחנו משננים לעצמנו מילדות כי "ישראל רחמנים בני רחמנים". מצד שני, כאשר עובד פועל שחור עובר בתחנה המרכזית בבאר שבע, הוא מסתכן בנפשו, וההמון מוציא עליו את זעמו, כאילו היה זה בסדום ובעמורה.

זה יכול לקרות בכל מקום. וויליאם לינץ' היה שופט שלום בווירג'יניה לפני מאתיים שנה, הוא נהג להוציא אנשים להורג בלא משפט וזכה להנצחה או לדיראון עולם בשל כך. הוא לא הגיע מן המזרח התיכון, אלא מליבה של אמריקה, ומאז לא פסו מעשי הלינץ' בעולם (אם כי אין להשוות את מה שאירע בבאר שבע לזוועה שהתרחשה בעת הלינץ' ברמאללה לפני 15 שנה). אבל אם אנחנו מאמינים כל כך בסגולתנו, ומחנכים על ברכיה דורות על דורות, איננו יכולים להקל על עצמנו באמירה שזו תופעה המתרחשת גם במקומות אחרים. אם אנחנו מיוחדים כל כך, עלינו לזעוק את זעקת הפועל מאריתריאה, ולא לעטוף את האירוע הנורא הזה בתחנה המרכזית בהסברים על מתח ועל חשש ועל הוצאת קיטור.

על המשטרה להקדיש מאמץ מיוחד ולאתר את מי שאפשר לזהותו כמשתתף בלינץ', ולהביאו למשפט. כאן לא נוכל לטעון שעלינו לשמור על מקורות, משום שאנשים ביצעו את זממם בפנים גלויות, וכמעט בגאווה. דמו של הצעיר מאריתריאה בראשם, ואסור לגלות הבנה ואסור להקל ראש במעשה, כי בכך ניבחן. שכן יכול מאוד להיות שמעשה כזה יכול היה להתרחש גם במקום אחר, אבל מבחן מוסריותנו, כקולקטיב, הוא התייחסות המערכת לפורעים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר