מצב חדש, חשיבה מחדש

ישראל ניצבת מול איום חמור מצד גורמים בחברה הערבית־ישראלית שהוסתו לתקוף יהודים. הקריאות להפוך לשאהידים הובילו לכך שנוסף על זריקת אבנים, צעירים מהמגזר מבצעים פעולות אלימות חסרות הבחנה. רמות ההסתה משתקפות בחגיגות הציבוריות לאחר כל מוות של אזרח חף מפשע, תמונותיהם של ישראלים שנרצחו משותפות ברשתות החברתיות, והורים גאים מברכים את ילדיהם השאהידים בטלוויזיה הפלשתינית.

מחמוד עבאס הוא מרכיב מרכזי בהיסטריה האכזרית. הוא מכחיש שהיה בעבר בית מקדש יהודי בירושלים ומאשים את ישראל שהיא "מזהמת" את אל־אקצא וזוממת להרוס אותו. עבאס מסרב לגנות את המתקפות, הזרועות הצבאיות של הפתח לוקחת עליהן אחריות, והתקשורת הממלכתית מהללת את הרוצחים. יו"ר הרשות הפלשתינית הילל את הרוצחים כשהצהיר: "אנו מברכים כל טיפת דם שנשפכה למען ירושלים, שכן זהו דם נקי וטהור, דם שנשפך למען האל. ברצון אללה כל שאהיד יגיע לגן עדן וכל פצוע יזכה בגמול".

לאחר פרוץ גל האלימות הנוכחי ומותם של ישראלים חפים מפשע, תגובת מנהיגי העולם מכעיסה אף היא. מאכזבת במיוחד היא ארה"ב. הנשיא אובאמה תיזמר היעדרות של מזכיר המדינה קרי ושל השגרירה סמנתה פאוול כשראש הממשלה נתניהו נאם באו"ם - עלבון מחושב. דובר הבית הלבן גינה אלימות נגד "אזרחים ישראלים ופלשתינים", רמז לשקילות מוסרית בין מחבלים לקורבנותיהם.

גם הקוורטט קרא לכל הצדדים להפגין איפוק. שר החוץ הבריטי קרא לסיום הכיבוש, עמיתו הצרפתי הודיע שיקדם החלטה במועצת הביטחון באו"ם שתדרוש הקפאת בנייה בכל ה"התנחלויות", כולל בירושלים ובגושי ההתנחלויות שעבאס הסכים בעבר שישראל תשמר. אלו דברים המעודדים טרור פלשתיני.

המתקפות הללו לא מהוות איום קיומי על ישראל, ואנו התגברנו בעבר על איומים גדולים בהרבה. אך כיום עלייתם של גורמים ערביים־ישראליים קיצוניים, התומכים באויבי המדינה, היא תופעה חדשה, ועם האלימות הנוכחית מתעוררות מתיחויות רבות יותר בחברה שכבר אי אפשר להתעלם מהן.

לנוכח זאת על המפלגות הציוניות להניח בצד את המחלוקות ולהגיע לקונצנזוס באשר לצעדים הנדרשים כדי לעקור את האיום של טרור ערבי־ישראלי. כך, למשל, תידרשנה פשרות בכל הקשור לחופש ביטוי, ויהיה צורך בפעולות שיאפשרו לאזרח הישראלי הממוצע לחיות בביטחון. כדי להרגיע את תגובותיה של הקהילה הלאומית יש להגיע לקונצנזוס רחב ולהדגים שהדבר משקף נחישות לאומית לחיות בביטחון, ולא מזימה של הימין. באופן אידיאלי, תוצאה שכזו תושג על ידי ממשלת אחדות לאומית, אך אם הפוליטיקאים יסרבו לפעול למען האינטרס הלאומי, על הממשלה להקים תת־ועדה של נציגים מרחבי הספקטרום הציוני, שתתווה מדיניות ביטחונית מוסכמת.

יש למגר את ההיסטריה המותססת על ידי גורמים ברשימה הערבית המאוחדת, שחלק מחבריה מאמצים את קריאותיו של עבאס "להציל את אל־אקצא" וקוראים לפתוח באינתיפאדה חדשה. ארגונים המשתתפים בהסתה היו צריכים להיות מוצאים מחוץ לחוק כבר מזמן.

צעדים דרסטיים נוספים יידרשו כדי להרתיע "שאהידים". הריסת בתים היא רק אחד מהם. בתנאים מסוימים יש להשהות או לבטל שילומי ביטוח לאומי או זכויות מדינה אחרות. ערבים־ישראלים המבקשים את חורבננו יוכלו לבחור לעבור לאזורים שבשליטת הרשות. הדבר יתכתב עם התחייבות להפרדה ולהקמה של מדינה פלשתינית מפורזת בהמשך. פעולות שכאלה עלולות להיתפס כדרקוניות, אך כל דמוקרטיה מערבית היתה פועלת באורח דומה מול איומים שכאלה.

במקביל, עלינו לעשות ככל האפשר כדי להבטיח שמוסלמים רודפי שלום בקרבנו יזכו למירב הזכויות וההטבות שלהן זוכה כל אזרח. כמו כן, עלינו לעשות מאמצים לשיפור מעמדם הסוציו־אקונומי.

אנו ניצבים בצומת דרכים, אך עלינו לעשות את הנדרש ולהפסיק להתעלם מהמובן מאליו.