זו הארץ המובטחת, אין לנו אחרת

זאת פנייה אישית אל לטיפה משכם, אל ג'מילה מקלנדיה, אל רנין או אל פותנה מרמאללה. שתינו נשים. שתינו אימהות, בנות, אחיות. ברואות בצלם אדם. שתינו, ויחד איתנו עוד עשרות מיליוני נשים בכל היבשות והמדינות, נולדנו לעולם דומה למדי; עולם שברואיו שואפים לחיים טובים, בריאים ומהנים. אף שאת מוסלמית ואני יהודייה, בסך הכל, יש לנו עולמות וחלומות - הרבה יותר דומים ומחוברים. זהו עולם שברא אל אחד, שרבות מאיתנו מאמינות בו, שאת מצוותיו אנו מקיימות באהבה וביראה ומתוך כוונת אמת; עולם שיסודותיו מוסר וצדקה וחסד ושאיפה לגדל ולקיים בו בכבוד ובשמחה את ילדינו ונכדינו.

אילו היינו נפגשות בכל מקום אחר, מנותקות ממטענים רגשיים, פוליטיים והיסטוריים, היו לנו בוודאי אינספור נושאי שיחה משותפים. אבל כשאנו נפגשות כאן, בארץ תלאובות ופגעים, על הכל - ועל הקול - מכסות, לכאבנו ולצערנו, משטמה ויללת אלמנות ואימהות שכולות.

נכון, תהום אדירה פעורה בינינו - בתחום הפוליטי, המדיני והלאומי. אין בי אשליה שאת תוותרי על ביתך, אבל גם את חייבת להבין שאותי לא יעקור איש מביתי ומארצי. אל תטעי לחשוב שפחד ידריך את דרכי ושסכין תבריח אותי ממולדתי. זאת הארץ המובטחת. אין לנו ארץ אחרת, ואנחנו כאן כדי להישאר בה לעד.

ודווקא מהמקום הזה עלינו כנשים להוביל את המסר של קדושת החיים, של גידול בנים ובנות באושר, של ביטחון למשפחה. דרכנו לא צריכה להיות דרך המוות. נשים יכולות להיות לוחמות גם בדרך אחרת: לא בסכין, לא באבן ולא במטעני חבלה, אלא דרך הרגש האימהי והניסיון להגיע להבנה גם בשעת מחלוקת עמוקה ביותר. הבה נשאב כוח ותבונה ונלמד דוגמה, למשל, מזוכות פרס נובל לשלום; מהנערה הפקיסטנית מלאלה יוספזאי, שנורתה בראשה והחליטה להילחם בפוגעיה באמצעות מאבק למען זכויות ילדות וילדים, או מתוואקול קרמן, לוחמת במאבק לא אלים לזכויות האישה בתימן.

במקום שבו אנו חיות, צמחו בימי המקרא נשים אמיצות וחזקות, מנהיגות ונביאות, שופטות ופורצות דרך. חלקן התמודדו עם חברה שהתקשתה להכיל את העובדה שנשים יודעות ומסוגלות לפרוץ דרכים. אנחנו יכולות לבחור בדרך כזו. על רקע הטרור הרצחני והאלימות המתגברת אפשר לבחור ולנסות דרך של שיח, ויכוח ושכנוע, אף שאלו נראים כמעט בלתי אפשריים.

אל תיתני לקיצוניות להוליך אותך שולל. אל תחפשי צידוק מזויף. אל תעניקי תימוכין לתפיסות מוטעות לגבי מקומן של נשים בחברה. אל תבחרי באשליה של פתרון משחית לבעיות אישיות ולאומיות. אל תיתני לדת שתהפוך לדם.

הכותבת היא יו"ר אמונה - תנועת האישה הדתית־לאומיתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו