וברא את כולם בחמלה

השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת נח. בקושי עבר שבוע מאז התחלנו את ראשית הבריאה, אך בתורה כבר הספקנו לסקור תקופה של כמעט 1,500 שנה. הסיפור שמגולל המקרא מדהים בעוצמתו. אלוקים מבקש להשמיד את העולם הישן והמושחת אך יש איש אחד שמוצא חן בעיניו, נח שמו, והעולם החדש יקום על ידי משפחתו. מכאן מקור השם "בני נח", המתייחס לכל בני האנושות שנולדו מזרעו.

עם צאת נח מהתיבה לקראת בריאת העולם החדש, מצווה האלוקים על משפחת נח את עקרונות היסוד שעליהם יושתת עולמם. היינו מצפים שיובהר מעל לכל ספק כי אסור לגנוב, לרצוח ולנאוף. זה אמנם ייאמר, אך רק בשלב מאוחר יותר של הנאום, בפתיחת דבריו, מברך האלוקים את נח ובניו בברכת "פרו ורבו", שזה ביטוי המוכר לנו מברכתו לאדם וחווה בעולם הקודם, הישן, זה שהוחרב.

אחר כך הוא מאחל לו שהאדם ישלוט בעולם הטבע והחיות. אלא שכאן מגיע החידוש הגדול: "כָּל־רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא־חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כֹּל". אלוקים מתיר לאדם לאכול בשר של בעלי חיים, בעוד לאדם הראשון נאמר: "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת־כָּל־עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת־כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר־בּוֹ פְרִי־עֵץ לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה", כלומר הוא יכול לאכול רק ירקות ופירות, ואילו הדור החדש מתחיל בהיתר לאכול מבשר בעלי החיים.

האם זו הבשורה שלה זקוקה האנושות? שנוכל לאכול סטייקים על האש? האם לשם כך היה ראוי להחריב עולם שלם? מייד לאחר מכן ייאמרו דברים חריפים ביותר בדבר האיסור לרצוח בני אדם: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת־הָאָדָם". דינו של הרוצח להיות מומת שהרי הוא פוגע בדבר היקר ביותר - נפש האדם. אך האם לא היה ראוי להתחיל בו ולא בהיתר לאכול בעלי חיים?

דומה שתורתנו מבקשת להעביר לנו מסר עקרוני בטרם תדריך אותנו בדבר הנורמות הראויות בעולם החדש. בשבוע שעבר עמדנו על התופעה המדהימה, שבה אח רוצח את אחיו על לא כלום. בהמשך הבנו כי העולם כולו התמלא במעשי עוול של גניבה ורציחה. התורה מבינה כי בני האדם נמצאים במלחמת קיום על הישרדותם, כאשר כל אחד מבקש להשתמש בכל מה שעומד לרשותו כדי לשרוד.

בעולם אוטופי ייתכן שהיה מקום שאדם ישתמש לצורכי קיומו רק בדומם ובצומח, ואת עולם בעלי החיים ישאיר להם. הבעיה היא שבמציאות כזו האדם בתת־המודע שלו עלול לחשוב כי אין הבדל מהותי בין אדם לבעלי חיים. האדם עלול לחשוב שגם בני אדם מותרים בהריגה במקום שבו הם מפריעים לסדר החיים התקין שלו. ודאי שהוא יכול לשעבדם ולנצלם כפי רצונו. יש צורך ביצירת מדרג ברור והיררכי בין בעלי החיים והמין האנושי. אם היה נמשך האיסור לאכול בעלי חיים, היה אפשר לחשוב כי חיות ובני אדם הם באותו מישור של התייחסות.

הכלי שבו משתמש המקרא להבהיר כי חיי אדם הם מעל לכל ערך אחר, הוא הקביעה כי בשר בעלי חיים מותר באכילה. מבחינה היסטורית, אנו יודעים כי בגרמניה הנאצית היו מאות אלפי חברים בארגונים למניעת צער בעלי חיים, ובה בעת היו שותפים למעשי פשע נתעבים.

כאשר אין הבחנה בין אדם לחיה, אזי הטשטוש עלול לגרום לאכזריות ביחס לבני אדם מול רחמים כביכול על בעלי חיים.

בימי ההתנתקות היה מי שכאב את סבלם של בעלי החיים שנותרו במקום עזובים. ספק בעיניי אם הוא חס באותה מידה על האלפים שהיו צריכים להיעקר ממקומם אחרי שנות דור ולהתמודד מחדש עם חיים חדשים. אין בכך משום זלזול בסבלם של בעלי חיים חלילה. התורה תדגיש כי אסור לאכול איבר מן החי וכדומה, אבל צריך לזכור מהם סדרי העדיפויות.

בימים שבהם אנו נאבקים על הזכות לחיות בארץ כיהודים וכישראלים, נזכור את הציווי המוטל על כל בני האנוש - לשמור את החיים ולקדשם כי נבראנו בצלם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו