מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, הודיע כי אינו רוצה להאשים אף צד מרחוק. הוא מגיע לאזור כדי לנסות להביא לרגיעה, אף על פי שהוא יודע שההשפעה שיש לו על ילדים מפעילי סכינים דומה להשפעה שיש לנשיא מחמוד עבאס עליהם. סביר להניח שקרי מבין כי גם אם אין מדובר בהשגת הפסקת אש, מפני שמול ישראל לא עומד כוח מסודר - זוהי אינתיפאדת הרשתות החברתיות, הילדים והנשים - כדי לשים לה קץ צריך לשנות את האווירה ואת המצב.
לקרי עצמו יש אחריות מסוימת ועקיפה על המצב. לפני כשנתיים נטל על עצמו משימה של הגעה להסכם קבע ישראלי־פלשתיני בתוך תשעה חודשים. גם שני הצדדים וגם העולם מסביב לא ייחסו סיכוי גדול מדי למהלך שהוביל, אבל היו שאמרו כי אולי הוא יודע מה שאנחנו איננו יודעים, אולי קיבל הבטחות חשאיות לפני שהחל במהלך, ולכן - העניקו לקרי תמיכה.
הכישלון היה צורב ומהדהד. הוכח שוב כי ציפיות נמוכות אינן מונעות אכזבה גדולה. האכזבה היתה הקרקע שעליה צמחה האלימות של קיץ 2014. כישלון השיחות הביא לכך שהצד הפלשתיני, בראשות עבאס, איננו מוכן להיכנס מחדש למהלך ממושך של שיחות, לאחר שהוא יודע מה הן העמדות הישראליות, ומאחר שהוא סבור כי שיחות ממושכות מעניקות לגיטימציה לישראל להמשיך לבנות בגדה המערבית, בתואנה כי אין הבנייה מפריעה לשיחות.
כאשר מזכיר המדינה יגיע לכאן, הוא יקיים שיחות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם הנשיא עבאס. בכל שיחה ינכחו הדגלים הרלוונטיים, יהיו לחיצות ידיים ותישמע התחייבות להילחם בטרור ובאלימות. סביר להניח שישוב לוושינגטון, בלי לתרום דבר קונקרטי לסיום פרץ האלימות הנוכחי. אם קרי רוצה להוביל מהלך מעשי, עליו להציע לצדדים להתחיל לדבר ברצינות על מהלך חלקי, בדרך להסדר קבע. אסור לו לחזור על הטעות הקשה שעשה כאשר ניסה להוביל - מתוך רצון כן וטוב - את הצדדים למהלך ששניהם לא היו מוכנים לו: ממשלת ישראל אינה מוכנה לשלם את המחיר ההכרחי עבור הסדר קבע, ואש"ף אינו יכול לדבר בשם רצועת עזה (מה שיגרום לכך שגם אם ייחתם הסכם קבע, הוא ימומש בגדה המערבית בלבד).
קרי צריך להציע לצדדים לדבר ברצינות על מהלך נוסח השלב השני של "מפת הדרכים" - מדינה פלשתינית בגבולות זמניים - ולקיים משא ומתן על הגבול הזמני ועל הסדרי הביטחון הזמניים, עד להסדר הקבע שייחתם בתוך תקופה שתוסכם ביניהם. לשני הצדדים יש סיבות משלהם שלא להתלהב מן הרעיון, אבל שניהם מחויבים ל"מפת הדרכים", מאז 2003, וזהו המהלך המעשי ביותר מבחינתם.
משא ומתן כזה - מעצם העובדה שיתחדש אחרי קיפאון ארוך - לא יפסיק את האלימות באופן דרמטי, אבל הוא ישנה את האווירה, ושינוי האווירה עשוי להנמיך את הלהבות. הקמתה של מדינה פלשתינית בתוך זמן קצר עשויה לשנות את המצב באזור, לאפשר לישראל להדק את קשריה עם מדינות ערב המבינות את חשיבות קיומם של קשרים גלויים, מעבר לקשרים החשאיים הקיימים כיום. אם אמריקה לא ויתרה על הסיכוי לשלום באזורנו, ואם קרי מתכוון ברצינות - זוהי הדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו