תנו לתקווה לנצח את האימה

ירושלים, עירי האהובה, כמעט אינה יודעת יום אחד של שקט בחודשים האחרונים. פיגוע רודף פיגוע - אבנים, דקירות, ואתמול פיגוע ירי על אוטובוס. יש הטוענים כי אויבינו מנסים לדחוק את רגלינו מהר הבית וכי העלייה להר היא היא הגורם המבעיר את השטח וגורם לגל הטרור הרצחני. אבל אנו יודעים את האמת.

אמת מרה זו מתבררת לנו ככל שנוקפים הימים ואנו עדים לפיגועים ולהפגנות זעם, היוצאים מיישובים ערביים־ישראליים ומכוונים כנגד כל אזרחי המדינה: פיגועים ברמלה ובפתח תקווה, ברעננה ובקריית גת, בעפולה ובתל אביב, השלכת בקבוקי תבערה ואבנים אל כביש 6, מכונית תופת ליד מעלה אדומים וכמובן, טרור בלתי פוסק בכבישי יהודה ושומרון, שגבה את חייהם של בני הזוג הנקין הי"ד. כל אלו באים לדחוק את רגלינו מארץ ישראל כולה, להמאיס את חיינו כאן.

ואל מול כל זאת עלינו להמשיך לתפקד: להמשיך לעבוד, לחיות ולבלות בירושלים, בתל אביב ובכל מקום, לקנות ולתמוך בסוחרים ובעסקי התיירות בעיר, שהמצב הביטחוני כמעט גורם להם לאבד את פרנסתם. עלינו לשלוח את ילדינו לבתי הספר ולהתמודד עם בעיית האבטחה של מוסדות החינוך בירושלים, אשר רובם הגדול אינו מתוקצב בהקשר זה ואינו זוכה לאבטחה. לשמחתי, התבשרנו ממש עכשיו 

כי ראש הממשלה החליט לפתור את העניין ולדאוג לאבטחת המוסדות.   

למתבונן מן הצד, ובייחוד לצעירים שבינינו, המצב נראה בוודאי קשה עד בלתי נסבל, מפחיד ומייאש. אני יכול להבין את התחושה הזו ובכל זאת, אני מרגיש כי מוטלת עלי גם החובה לעודד את רוחם ולהפיח בהם רוח של תקווה. לצעירים שבינינו אני אומר: הביטו בפניי, ראו עליהן את הסבל והכאב, אך גם את ניצחון הרוח, ניצחון הטוב על הרע, התקווה על האימה. 

לפני 27 שנים נסעתי בדרכי הביתה, אז בבית אל. סמוך למבואות היישוב, השליך נער פלשתיני (כן, כן, גם אז היו הנערים חיילים באינתיפאדה) בקבוק תבערה על רכבי וגרם לפציעתי האנושה. 75 אחוזים מגופי כוסו בכוויות קשות, 268 אחוזי נכות, ועמדתי בפני שיקום ארוך וכואב. באותם רגעים שבין החיים והמוות החלטתי כמה החלטות: הראשונה שבהן היתה להקדיש את חיי, אם אשרוד, לפעילות למען הכלל, ואכן כך עשיתי לאורך השנים. ההחלטה השנייה היתה להסתכל על חצי הכוס המלאה, להמשיך לחיות ולהביא עוד ילדים יהודים לעולם ולהוכיח לאויבינו שלא מנצחים אותנו. 

במשך השנתיים האחרונות, שבהן אני מכהן כמשנה לראש העיר ירושלים, נאמן להחלטתי הראשונה לתרום לכלל, ראיתי בירושלים כמעט הכל: פיגועים ושמחות, אירועים פסטיבליים ולוויות, לא עלינו. כאדם שחי במדינה הזו כל חייו, אני יודע כי גל הטרור הנוכחי מכוון כלפי מדינת ישראל כולה ויש לו מטרה ברורה: לסלק אותנו מכאן.

כאדם שעבר דבר או שניים במדינה הזו  וכאדם למוד כאב אישי, אני יודע גם כי נכונה לנו דרך ארוכה, אך עם הנצח לא מפחד ממנה. יכול נוכל לאויבינו, יכול נוכל לקשיים, נצלח אותם – ונצא מהם מחוזקים!

הכותב הוא המשנה לראש העיר ירושלים והפצוע הקשה ביותר באינתיפאדה הראשונהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו