אחד המוטיבים החוזרים בדבריו של אלי גוטמן הוא הגאווה. אחרי כל משחק מקפיד המאמן הלאומי לציין עד כמה הוא גאה בבחורים, בלי קשר לדבר השולי הזה שנקרא התוצאה. אז אנחנו ממשיכים להיות גאים בהפסדים והנבחרות האחרות גאות בהישגים.
אחרי המבוכה והכישלון הגדול מול קפריסין בטדי, הנבחרת יצאה לבלגיה עם יומרות קטנות ועם ציפיות קטנות עוד יותר. במחצית הראשונה הפחד שיחק תפקיד מרכזי בנבחרת שלנו, שלא העזה לצאת קדימה. לאחר ההפסקה, ישראל החזיקה קצת יותר בכדור והחלה לראות איך נראה הדשא במחצית המגרש של הבלגים. השיקול של גוטמן להתחיל במערך מבוקר היה סביר, אבל לאחר המחצית הראשונה האפורה של הבלגים הוא היה חייב לוותר על ייני או על כיאל, שלא מסוגלים לתרום להתקפה, ולשלוח למגרש את דמארי. עם זאת, במקום לנצל את ההשתחררות המסוימת של הנבחרת ואת המומנטום החצי חיובי שהתפתח, גוטמן חיכה וחיכה עד שמרטנס כבש וכפה עליו את החילוף. זו היתה דוגמה מוחשית לפחד של המאמן ולחוסר התעוזה שלו.
זה מקומם, כי הבלגים איפשרו לנבחרת לשחק והשאירו שטחים חשופים, אבל על המגרש לא היה שחקן בלבן שיינצל אותם בזמן הנכון. זהבי השתדל והוכיח שהסיכוי היחידי של הנבחרת לאיים על השער זה דרך הרגליים שלו. חמד עשה את שלו בהזדמנות היחידה שקיבל, אבל זה לא הספיק ליותר מאשר שער ניחומים. אגב חמד, כדאי לשאול את גוטמן למה החלוץ הטוב ביותר בכדורגל הישראלי קיבל ממנו קרדיט כל כך קטן במהלך הקמפיין, וכמובן איפה הוא היה מול קפריסין.
צריך גם לשאול איך שחקן כמו ייני, שלא היה לו מקום בסגל מול קפריסין, מצא את עצמו פתאום בהרכב. ייני, לצערי, הוא לא שחקן ברמה של הנבחרת ולא הורגש במשחק. כרגיל, בסופו של דבר ההגנה שלנו התפרקה והותירה הרבה סימני שאלה לגבי המשך הדרך של בן חיים, טיבי, דגני ובן הרוש. עם רביעיית ההגנה הזאת ועם השוער הזה, אין לנו סיכוי גם בפעם הבאה.
אחד הסיפורים שהיו השבוע בכותרות היה הכעס של ריאל מדריד על בייל, שהתעקש לשחק במדי וויילס במשחק העלייה ליורו נגד אנדורה. שחקני בלגיה הראו שאפשר גם לשחק וגם לשמור על הרגליים לאחר ששיחקו כאילו מדובר במשחק ראווה - בהילוך נמוך, בלי סיכונים ובלי לחץ על היריב.
הסיפור העצוב של הכדורגל הישראלי מודל 2015 הוא שגם בערב כזה, שהיריבה רחוקה מאוד מלהרשים, אנחנו לא מסוגלים להטריד אותה.
הנבחרת הנוכחית היא החלשה והמשעממת ביותר מאז הצטרף הכדורגל הישראלי לאירופה - בלי טיפת השראה, בלי טיפת תעוזה, בלי טיפת תקווה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו