"פתרון מדיני" נוסח הרצוג? טרור, זה מה שקיבלנו

שמעתי בקשב רב את נאום "אילו הייתי ראש הממשלה", שנשא בפתיחת מושב הכנסת יצחק הרצוג. מדבריו התקבל הרושם כאילו ממשלת ישראל היא שמארגנת את טרור הסכינים ומסיתה צעירים בגיל 13 למעשי רצח. בימים שבהם נדרשת מנהיגות ואחריות מותר לצפות גם מראש האופוזיציה שלא יהלך אימים עם הגיהינום, מצדה והסיקריקים.

מזלם של אזרחי ישראל שמדובר רק ב"אילו הייתי". מי שמציע פתרון מדיני כדרך להתמודד עם המצב העכשווי, מוכיח בעליל שלא למד כלום, לא שמע כלום ולא ראה כלום.

כבר עשרות שנים השמאל הישראלי, ולאחרונה בהנהגת המחנה הציוני, מנסה להשלות את הציבור הישראלי כאילו בצד השני יש בר שיח אמין לשלום אמיתי. רוב הציבור הישראלי כבר הפנים שיאסר ערפאת, אבו מאזן וחבריהם מוכנים להסדרים ארוכי טווח, ובלבד שמדינת ישראל לא תתקיים. ראשי ממשלות השמאל הבטיחו לפלשתינים את ירושלים ומלואה, ובמקום שלום קיבלנו טרור מתאבדים ואוטובוסים מתפוצצים. צודק ראש הממשלה כי הטרור הערבי לא התחיל ב־1948 ולא יסתיים בסטטוס קוו בהר הבית. מדובר במאבק ארוך, היסטורי, וינצח בו מי שיגלה יותר סבלנות, נחישות וקריאת מציאות נכונה.

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים אבו מאזן לא מוכן לנהל מו"מ עם ישראל. הוא מודע בדיוק לאופן שבו יסתיימו חייו אם יכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הרצוג, שמאשים את ממשלת ישראל בהיעדר מו"מ מדיני, משחק לידיו של אבו מאזן ומספק לו אליבי לסרבנותו. מבלי להתכוון, האליבי שמספק לו הרצוג מאפשר לאבו מאזן ולמסיתים הבכירים בקרב ערביי מדינת ישראל להמשיך להסית למעשים אלימים שמסתיימים ברצח יהודים.

כבוגר מלחמת יום כיפור התקשיתי לשמוע את דברי יו"ר האופוזיציה בפועל, על השוואה בין ממשלת ישראל היום לממשלה ההיא בראשות גולדה מאיר. ממי שיושב על כיסאה של גולדה מאיר בראשות מפלגת העבודה אפשר לצפות ליותר צניעות והכנעה. מלחמת יום כיפור ומחירה הנורא בחיי אדם היו תוצאה של קונספציה מופרכת והזויה של גולדה ודיין, שגרמה להתעלמות מוחלטת מאחריותה העליונה של הממשלה לביטחון המדינה. ממשלת ישראל היום, להבדיל מההיא, ממוקדת בביטחון ולא בקונספציות.

הרצוג הסביר שאין מצידו נכונות לממשלת אחדות. הסירוב שלו רק מגביר את האחדות בעם, מתוך הבנה עמוקה ובריאה שכוחו של עם ישראל באחדותו. לאחדות אמיתית לא נדרשת אחדות פוליטית.