המכנה המשותף לדברי חמישה משישה מובילי המאבק הביטחוני של ישראל בטרור הסכינים היה שהמצב קשה, אבל ישראל תצא מן המערכה וידה על העליונה. כך היה וכך יהיה. סביר להניח כי אילו יורם כהן מהשב"כ הצטרף אל בנימין נתניהו, משה (בוגי) יעלון, גלעד ארדן, גדי איזנקוט ובנציון סאו היה אומר כדברים האלה. הם שגרתיים משהו, אבל מתחייבים וראוי שנאמרו, גם אם לא היה בהם חידוש.
גם השאלות הקשות שהוצגו בעיקר לנתניהו וליעלון צפויות. כך כל הנימים. שאלו את נתניהו הכיצד אינו מחדש את הבנייה בהתנחלויות, שכן ארה"ב מכחישה שאיימה לפעול נגד ישראל באו"ם אם יעשה כן, אבל השרים שהאזינו לדיווחו של עורך הדין יצחק מולכו התרשמו חד וחלק כי אכן מדובר באזהרה תקיפה במיוחד מאת ממשל ברק אובאמה.
ליעלון ציפתה הטענה, שאכן הליכוד השמיע לא אחת בהיותו באופוזיציה, שמא המאבק בטרור אינו מתנהל בכל הכלים והאמצעים הדרושים, וישראל במגננה. ממש לא נכון, היא מפעילה מספיק כוח כדי להתמודד עם הטרור ברמתו הנוכחית, אבל העניין העיקרי הוא בתפיסת העולם: לפי יעלון, צה"ל אינו חייב לפתוח במתקפה, מפני שלא נפסקה מאז חומת מגן.
החמישייה באה להבטיח ולהרגיע. היא יודעת כי חשבון הרווח וההפסד ייעשה כאשר פרק זה יגיע לסיומו. כמו צוק איתן, שכבר העניק לישראל שנה של רגיעה, וכל אחד יודע כי מבצעים כאלה לא נועדו אלא לרווח זמן ממושך ככל האפשר. האם בעוד כמה שבועות תוכל החמישייה מאמש להתייצב בגב זקוף - כביטויו של נתניהו - בפני הציבור, או שההפך נכון?
מכל מקום, המסר היה מעניין במיוחד. אפשר לומר כי הם מצאו שאבו מאזן מסית, אבל אולי גם מסיט את הטרור כדי להרגיעו אם יש לו בכלל השפעה עליו; והבטיחו הפעלת כוח רב, אבל במגבלות מדיניות שנועדו להבטיח את המשך ההבנה הבינלאומית ללחימה הישראלית. תמונת העולם שעלתה מן התיאור שלהם היתה של שקלול מאוזן, תוך התחשבות בכל הגורמים שיצרו את המצב הקשה.
אולי חסר שם גם איש יחסי ציבור, שהיה מציע להזמין להר הבית את מזכיר האו"ם וכמה נציגים ממדינות ערביות מתונות, כדי להיווכח במו עיניהם במה שאין בו ספק - שישראל אינה משנה את הסטטוס־קוו בהר הבית. אפשר שזה יתאפשר לאחר נקיטת הצעדים שהבטיח נתניהו נגד התנועה האיסלאמית בצפון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו