זיגזג מסוכן עם הדמוקרטיה

נראה כי את המחיר על פסיקת בית המשפט העליון, בפברואר האחרון ערב הבחירות, להפוך את החלטת ועדת הבחירות שביקשה לפסול את מועמדותה של ח"כ חנין זועבי לכנסת, ולאפשר לה להיות חלק מבית הנבחרים של מדינת ישראל, אנחנו משלמים היום.

בשעה שבמסגד אל־אקצא מתבצרים צעירים המשליכים בקבוקי תבערה ואבנים על יהודים המבקשים לעלות להר הבית בשם חופש הדת המוקנה להם כאזרחים במדינה יהודית ודמוקרטית, ח"כ זועבי, נחושה מתמיד, מכריזה כי "רק הגברת ההתנגדות תביא לקץ הפלישות" (להר הבית). אין לחשוד בזועבי שכוונתה להתנגדות נעדרת אלימות נוסח מהטמה גנדי או מרטין לותר קינג, שהרי בעצמה עלתה להר הבית ונוכחותה, כמו גם דבריה, נועדו ללבות את האופי האלים של ה"התנגדות" שאותה היא מבקשת להגביר.

גם ח"כ זחאלקה מרגיש חופשי לצעוק ליהודים אזרחי ישראל: "תצאו מכאן! תלכו הביתה! פושעים, מטורפים, כהניסטים, פאשיסטים וגזענים", להרעים על שוטר המנסה להסות אותו: "אין להם מקום פה! גם לך!" ולסכם בחדות בוטה: "זה שלנו. זה הבית שלי!" "שלנו", כלומר של פלשתין, ולא של המדינה שבה הוא מכהן כח"כ.

התנהלות השניים זוכה לתמיכה גורפת של יו"ר המפלגה הערבית המאוחדת, איימן עודה, שפועל בגלוי כדי להניא צעירים ערבים מלמלא את חובתם למדינה ולהביע הזדהות עם ישראל במתכונתה הנוכחית.

ביהמ"ש העליון כבר הוכיח שהוא יודע לשגות כאשר לא פסל את הנמלט מידי החוק, הח"כ לשעבר עזמי בשארה, מלכהן בבית הנבחרים. לאור העידוד הגלוי לאלימות של חברי הרשימה המאוחדת, נדרשת בחינה מחדש של החלטתו לדחות את פסילתה של זועבי. ראוי להדגיש כי בפסיקתו, הנשענת על המלצת היועמ"ש יהודה וינשטיין, שלא מצא בהתנהלותה של זועבי כל דופי, סותר העליון החלטה קודמת שלו, מדצמבר 2014, "שלא להתערב בהחלטת ועדת הכנסת להשעות את ח"כ חנין זועבי בגין התבטאויותיה הפוליטיות למשך חצי שנה מדיוני ועדות הכנסת". בנימוקי ההכרעה מפרשת נשיאת העליון מרים נאור את דבריה של זועבי כ"תמיכה בטרור ובהרג אזרחים", וכי "יש להתחשב בהשפעה המצטברת של התבטאויות העותרת..." שבפעולותיה ובדבריה "הגדישה את הסאה".

ישראל היא דמוקרטיה מתגוננת על פי הגדרת החוק הישראלי, הקובע כי "רשימה (מפלגה) לא תשתתף בבחירות אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: שלילת קיומה של ישראל כמדינתו של העם היהודי; שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה; הסתה לגזענות". נראה כי ברצותו להגן על הדמוקרטיה, כובל בית המשפט העליון את ידיה של המדינה מלהתגונן נגד שלילת קיומה.

יובהר לאלתר כי בית המשפט העליון ראוי בעיניי לכל כבוד, אך גם הוא אינו יכול להיות חסין מביקורת. והוא אינו חסין מן הצורך לבחון שוב אם בהתעלמותו הבוטה מהצהרותיהם הגלויות של חברי הרשימה המאוחדת וממאבקם המעודד אלימות, במטרה להפוך את מדינתו של העם היהודי למדינת כל אזרחיה, אין משום קביעת עמדה פוליטית, בשאלה הנמצאת בלב הוויכוח הפוליטי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו