מאדים: מדע, ומדע בדיוני

בסוף המאה ה־19 הודיע האסטרונום פרסיבל לוואל שהוא זיהה תעלות על מאדים באמצעות הטלסקופ שלו, ועולם העיתונות געש מהתלהבות. לוואל תיאר את התעלות החוצות את מדבריות מאדים מהקטבים אל האזורים המשווניים הצחיחים של מאדים, ושיער שהן נבנו כדי להוביל מים מהקטבים הקפואים לאזורים יבשים יותר. לא היה אפשר להפיק צילומים אסטרונומיים איכותיים באותה תקופה, אולם שום אסטרונום אחר לא ראה תעלות על פני השטח של מאדים, ותיאוריו של לוואל היו ככל הנראה לא יותר מאשר משאלת לב.

לציבור זה לא שינה, ויוצרים בעלי משיכה טבעית לתחום המדע והטכנולוגיה החלו לדמיין עולם עתיק ויבש, שבו תרבות טכנולוגית עתיקה יצרה מונומנטים אדירים כדי להציל את מה שנותר מעולמה הגווע. על הרקע הזה פורסם ספרו של הרברט ג'ורג' וולס "מלחמת העולמות". בספרו של וולס מתואר העולם בזמן פלישת המאדימאים. הסיבה לפלישה היא גסיסת עולם הבית של הפולשים, מאדים, וכדור הארץ הוא הסביבה שאליה הם מעוניינים להגר לאחר שישמידו את בני האדם שמאכלסים אותו ויתאימו את הקרקע לצורכיהם. וולס נשען בספרו על התגליות החדשות בתחום האסטרונומיה, האבולוציה והמיקרוביולוגיה, ועל רעיונות ספקולטיביים לאותה תקופה בנושא טיסה בחלל וכלי נשק עתידניים. "מלחמת העולמות" נחשב לאחד מאבני הבניין של המדע הבדיוני המודרני, וזכה לחידושים ולמחוות מודרניות רבות הן בספרות והן בקולנוע. 

בראשית המאה ה־20 החלה להתפרסם סידרת ספרי "בארסוּם" מאת אדגר רייס בארוז, המוכר גם כמחבר של סידרת ספרי טרזן. הספר הראשון בסידרת "בארסום" נקרא "נסיכת מאדים", ובמרכזו דמות החייל ההרפתקן ג'ון קרטר, שבדרך מסתורית מוצא את עצמו על מאדים, הנקרא בפי תושבי המקום "בארסום". ג'ון קארטר מעורב בעל כורחו במזימות בין־תרבותיות הכוללות יצורים מגזעים שונים הנבדלים זה מזה בצבע העור, במספר הגפיים, בממדים ועוד.

מדובר בסיפור הרפתקאות הרואי שהפך מודל לחיקוי בספרות ובסרטים פעמים רבות מאז. יצירה זו על שלל המשכיה, היוותה בסיס להשראה לסופרים רבים מתור הזהב של המדע הבדיוני.

מול כוחות הטבע

בשנות הארבעים פירסם ריי ברדבורי סיפורים קצרים, שהפכו בשנת 1950 לאסופה בשם "רשימות מן המאדים". הסיפורים מספרים יחד רצף של התרחשויות על רקע ההגירה האנושית אל מאדים וההתמודדות עם ילידי המקום ועם יקיריהם שנותרו מאחור. המאדימאים בסיפורים הללו הם תרבות מתקדמת ושוחרת שלום, שבסופו של דבר נכחדת כתוצאה מההגירה האנושית, בזמן שמלחמה גרעינית מחריבה את כדור הארץ. ברדבורי הושפע בעצמו הן מסיפורי ההרפתקאות של בארוז, והן מהספקולציות של לוואל על תעלות המים במאדים.

בתחילת שנות השישים כתב רוברט היינליין את "גר בארץ נוכרייה", סיפורו של ואלנטיין מייקל סמית, שנולד במשלחת המאוישת הראשונה למאדים, והיחיד ששרד ממנה. כתוצאה מהטרגדיה הפך סמית לאדם הראשון שגדל וחונך על ידי מאדימאים. סמית מגיע לכדור הארץ עם ערכים ותובנות זרים לחלוטין. מאחר שהוא האדם היחיד שנולד על מאדים, על פי החוק הוא בפועל הבעלים החוקיים של כוכב הלכת האדום. עובדה זו, יחד עם יכולות על־אנושיות, שמה אותו במרכז עימות פוליטי ובמרכזה של כנסייה הבנויה על עקרונות התרבות המאדימאית. מדובר יותר בסיפור של התנגשות תרבותית מאשר סיפור על מאדים, אבל רעיונות כמו טקס שיתוף המים ליצירת ברית בין אנשים נובעים מהספקולציות על מאדים החרב והאוכלוסייה הגוססת ששוכנת בו.

בשנת 1965 חלפה הגשושה מארינר 4 סמוך למאדים ולראשונה התגלו פרטים מפני השטח כמו מכתשים וצורות גיאולוגיות. בצילומים לא היה זכר לתעלות. בשנת 1971 נכנסה למסלול סביב מאדים החללית מארינר 9 וזיהתה פרטי נוף זרים ושונים מאלו הקיימים על כדור הארץ, כמו הר הגעש העצום אולימפוס מונס, שגבוה פי שלושה מהר אוורסט, וכמו הקניון העצום ואלס מארינריס, שאורכו 4,000 ק"מ. מדוע יש על פניו תצורות שמאפיינות אזורים מוצפים במים, בזמן שלא נראים מים על פניו? או מדוע הרי הגעש של מאדים הרבה יותר גדולים מאלו של כדור הארץ, למרות שמאדים הוא כוכב לכת קטן בהרבה? תגליות אלו היוו כר פורה לדור חדש של יצירות מדע בדיוני.

בשנות התשעים כתב קים סטנלי רובינסון את ספרו "מאדים האדום" והמשכיו, המגוללים את השתלשלות המאורעות של האנושות היוצאת אל מאדים ומשתקעת בו, ובמשך דורות רבים משנה את פני הקרקע והאטמוספירה ליצירת עולם דמוי כדור הארץ. היצירה משקפת את הידע החדש שנאסף מגשושיות החלל שמיפו את מאדים ושללו לחלוטין קיום של חיים תבוניים על פניו. ביצירה זו מאדים הוא עולם נטול חיים, והמאבק הוא בין בני אדם על שליטה ויישום תוכניות לטווח ארוך.

הספר האחרון שיצא לאור ועוסק בצורה ישירה בחיים על פני מאדים הוא ספרו של אנדי וויר "לבד על מאדים", שעיבוד קולנועי שלו בשם "להציל את מארק וואטני" בכיכובו של מאט דיימון יצא לאקרנים אתמול. ספר זה עוסק לשם שינוי בעתיד הקרוב, בעוד כעשרים שנה בערך, והוא מבוסס על ידע מדעי עדכני ומדויק למדי. זהו סיפורו של מארק וואטני, שעקב תאונה נותר לבדו בשממה המאדימאית מול כוחות הטבע כשלצידו הטכנולוגיה, הידע ותושייתו. זהו גם סיפורה של האנושות כולה וכיצד היא מושפעת ממצבו של אדם בודד במצוקה. הסיפור כתוב באופן מציאותי למדי, ויוצר תחושה של מקרה שיכול אף לקרות בזמננו.

במאה השנים האחרונות פניו של מאדים בספרות השתנו בצורה משמעותית. ממקור לאיום חייזרי, דרך השלב האחרון בקיום תרבות גוועת ועד ימינו, שבה הוא מוכר כעולם זר ומרתק, אבל ככל הנראה עקר מחיים. אולם יש לזכור שאפילו שממה שבה אין יצורים חיים עדיין יכולה להוות כר פורה לדמיון ולמחקר, השלובים ומפרים זה את זה באופן הדדי.