פוטין: יש כיסוי לשרירים?

כצפוי, לא הניבה פגישת הפיסגה שבין הנשיא אובאמה לנשיא פוטין שום תוצאות. אבל מבחינתו של פוטין עצם קיום הפגישה הוא הישג, שכן יש בה כדי להעיד ולהוכיח, לכל מי שעדיין זקוק להוכחה שכזו, מי נותן כיום את הטון בזירה הבינלאומית.

המניע המיידי לקיומה של הפגישה הוא המעורבות הרוסית בסוריה. ובעצם, צריך לקרוא לילד בשמו - מדובר בהתערבות בוטה במלחמת האזרחים המתנהלת במדינה זו ויותר מכך, מדובר כבימיה של בריה"מ, בכיבוש החוף הסורי בידי חיילים רוסים כחלק מהתגייסות רוסית־איראנית להבטיח את שלטונו של בשאר אל־אסד, הדיקטטור מדמשק.

פוטין ביקש לסמן את הטריטוריה, תוך שהוא מנצל את חולשתו של היריב המשתדל ככל יכולתו להתחמק מכל עימות ולהגיע הביתה בשלום. הנשיא הרוסי שלח בכך כמה מסרים חשובים:

ראשית, רוסיה ופוטין, בניגוד לאובאמה, עומדים לצד בעלי בריתם ואינם נוטשים אותם. ואכן, חבול ומוכה ככל שיהיה, בשאר אל־אסד הוא בעל ברית ושמא בן חסות של רוסיה, ולכן בניגוד למנהגם של האמריקנים אין הרוסים מתכוונים להשליכו לפח האשפה משאין בו צורך או משהוא הופך לנטל בעבורם. כך עשו, כזכור, האמריקנים עם הנשיא המצרי, חוסני מובארק, כשפרץ האביב הערבי במצרים בינואר 2011. אין ספק שכל דיקטטור ברחבי העולם עושה את חשבונו על מי הוא יכול להשליך את יהבו, על מחויבותו של פוטין לברית עולם או על מערכת השיקולים האמריקנית, שבבסיסה היגיון כלכלי של חיסול השקעות כושלות בטרם יהיה מאוחר.

שנית, את רוסיה אין מעניינים שיקולים מוסריים או ערכים מסוג אלו שמנחים את דעת הקהל במערב. בשאר יכול להשתמש בנשק כימי כאוות נפשו וגם להמיט טרגדיה על ארצו, אבל רוסיה תוסיף לתמוך בו, שהרי מדובר בבעל ברית המשרת את האינטרסים שלה.

שלישית, כמו בימיה של בריה"מ שהתערבה בקובה או באפגניסטן ואפילו במצרים, רוסיה של פוטין מוכנה להעז ולהתריס וגם לשלוח כוחות צבא לקדם את האינטרסים שלה. בין שמדובר באוקראינה ובין שמדובר בסוריה ובין שמדובר בסכסוכיה במזרח הרחוק עם יפן.

לאובאמה אין עניין בעימות, לא עם פוטין ולא בכל מקום אחר, ובהנהגתו נסוגה ארה"ב מלמלא תפקיד פעיל בחלק ניכר של המשברים בעולם. את החלל שהיא מותירה מאחור מנצל פוטין, תחילה באירופה וכעת גם במזרח התיכון.

ובכל זאת, המעורבות הרוסית בסוריה עשויה להתברר כטעות בעבור פוטין. ראשית, שום דבר חיובי לא יכול לצמוח מברית אפלה עם משמרות המהפכה של איראן, חיזבאללה ובשאר אל־אסד. זו ברית של ניגודים שממוקדת באיום של דאעש ובהבטחת שלטונו של בשאר, ובעצם בחסימת כל פתרון מערבי למשבר. אבל פוטין צריך לדעת שמי שהולך לישון עם כלבים מתעורר למחרת ומגלה שהאיראנים וחיזבאללה מקדמים בסיוע נשק וציוד רוסי אג'נדה משלהם בסוריה וברחבי המזרח התיכון.

שנית, כמה מטוסים רוסיים ואפילו כמה מאות או אלפי חיילים רוסים לא יכולים באמת לשנות את פני המערכה בסוריה מן היסוד, בדיוק כפי שמאות אלפי חיילים רוסים לא הועילו באפגניסטן כשבאו לסייע לבעל בריתם המקומי במדינה זו במאבקו בטאליבן. הרוסים שכחו כנראה מה משמעותה של מלחמה בכנופיות איסלאמיות ולא למדו דבר מהלקח של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטן. בשאר מיישם אמנם את הדוקטרינה הרוסית מהמלחמה בצ'צ'ניה, אבל לא נראה שמאות אלפי הרוגים ומיליוני פליטים מביאים לתוצאה כלשהי.

ומעבר לכל זה, חשוב לזכור כי ביסודו של דבר פוטין הוא מנהיג חזק העומד בראש מדינה בינונית, שכלכלתה ויסודותיה רעועים. אובאמה, לעומת זאת, מצטייר אמנם כמנהיג חיוור ומהסס אבל הוא עומד בראש מעצמה עולמית בעלת חברה וכלכלה שיסודותיהן איתנים. בחשבון היסטורי, ארה"ב תמיד ידעה, כשרצתה וגילתה נחישות, לצאת מכל עימות כשידה על העליונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו