סוד כוחה של מדינת היהודים

בחלק האחרון של השנה החולפת העסיקו אותי האירועים סביב העולם, בהיבט המצב של מדינות רבות אל מול מצבה של מדינת ישראל. שאלתי את עצמי מה סוד כוחה של מדינת הלאום של העם היהודי. חוויתי את מלחמת יום הכיפורים (1973) במלוא עוזה, ובמהלכה ראיתי איך רבי תהילה מאבדים את עשתונותיהם, איך השחצנות נמוגה אל מול המציאות העגומה, ושמעתי לא מעט הרהורי חרדה קיומית בעקבותיה, אף על פי שהסתיימה 100 ק"מ מקהיר ו־35 ק"מ מדמשק.

היום, 42 שנים לאחר אותה מלחמה, ישראל מצליחה מאוד, צבאה הוא החזק באזור (ואני זוכר שכך כתבו ערב המלחמה ההיא), כלכלתה מתפתחת היטב, היא מרכז של טכנולוגיה מתקדמת, החינוך הגבוה פורח ושירותי הבריאות נחשבים מתקדמים ביותר. תושביה מאושרים יותר מאשר במדינות מפותחות רבות ומאריכי חיים (בממוצע), והיא ממשיכה לקלוט עלייה ונתפסת על ידי יהודים רבים בעולם כמקלט המועדף בעת צרה. אז מהו הסוד? נראה שיש כמה מרכיבים שיש לשומרם מכל משמר, כי הם הבסיס האמיתי לקיומנו ולהמשך פריחתנו:

• תחושת "ביחד" חזקה, המתגברת בעיתות מבחן על כל ההבדלים שיש בחברה, ויש לא מעט. קריטית כנראה בהקשר זה היא ההכרה בגורל המשותף שיש לכל מרכיבי העם היושב בציון, על אף הרבגוניות הגדולה שלהם. העמקת המשמעות של היותנו עם שונה וייחודי בהיסטוריה, בתרבות וביעוד - חיונית כדי לשמר ולשפר מרכיב זה.

• הבנה עמוקה של רוב שכבות הציבור היהודי שכל אלטרנטיבה אחרת למדינה עצמאית, שבה אנו אחראים לטעויות שאנו עושים - הרבה פחות טובה, גם אם נמשך המאבק האינסופי על אופייה של אותה מדינה.

• האופי הדמוקרטי והפתוח של החברה ותהליך קבלת ההחלטות בה, כך שכמעט כל אחד מרגיש שותף אמיתי בפרויקט ששמו ישראל, ומוכן לשלם עבור טעויותיהם של שותפיו ונבחריו. באופן מעשי ומוחשי שירות החובה בצבא הוא מרכיב חשוב ביותר ב"מלט" הזה.

כדי לחזק מרכיבים אלה יש לשמר את הפתיחות של החברה, אף על פי שלעיתים הדבר מנוצל על ידי גופים זרים, בעיקר ארגונים לא ממשלתיים (NGO). בעולם הרחב הפתיחות הזאת והיכולת לשייך את ישראל לדמוקרטיות המכובדות - חשובות ביותר. לעיתים זה הנשק האחרון המאפשר הגנה על המדינה המוזרה ומעוררת הביקורת שבה אנו מתגוררים.

מבין המדינות שקמו אחרי מלחמת העולם השנייה יש כמה המצליחות יותר, ובהן דרום קוריאה, סינגפור, טייוואן וישראל. המשותף לארבעתן הוא תקציב ביטחון גבוה יחסית, כי ארבעתן חשות מאוימות על ידי שכניהן. ייתכן שסוד ההצלחה נעוץ דווקא במה שהכלכלנים מנסים לשנותו, קרי: בתחושת הצורך להשקיע יותר בהגנה על עצם הקיום. מתברר שאולי דווקא "שווה" לשלם עבור חיזוק הסולידריות ההדדית את המחיר הכלכלי, ואולי אף להרחיב זאת גם לתחום החברתי. המסקנה נכונה שבעתיים כי בעיקרו של דבר האיום הביטחוני על ישראל לא פג, אף שהשתנה מאוד.

אם נפיק את המשתמע מחשבון הנפש המתבקש, נדע להיות צנועים יותר, קשובים יותר זה לזה, ונשמור על הנכונות להקריב - כל אחד את רצונותיו עבור קידום צורכי הכלל - נמשיך ונעשה חיל, ואף נתקן את הפגמים שיש בנו, כבכל חברה אנושית. חתימה טובה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו