לחבור אל שירת חיינו

השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת וילך. שבת זו, הראשונה בשנת תשע"ו, קרויה גם בשם שבת "שובה", על שם ההפטרה המתחילה במילים "שובה ישראל עד השם אלוקיך". אחרים יקראו לה בשם "שבת תשובה"' כיוון שהיא נופלת בעיצומם של עשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

הפרשה עוסקת בתיאור יומו האחרון של משה: "בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". בכוחותיו האחרונים משה עוסק במצוות, ואז אומר לו אלוקים לקרוא למחליפו יהושע בן־נון ולחזק אותו בטרם ייפרדו לנצח. עוד קודם למפגש של משה עם יהושע טורח אלוקים לומר למשה מילים שנדמות במבט ראשון כאילו הן זורות מלח על פצעיו של המנהיג הקשיש: ויאמר השם אֶל־משֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם־הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶֽאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת".

לאחר ספר שלם שכולו עתיר במעשים וביוזמות של משה, אומר לו האלוקים שבעצם חבל על הזמן שלו; טרחתך היתה לשווא, נאומיך היפים לא הועילו במאומה, הוא פוסק. העם הזה יקום ויסטה מדרך הישר ואני אכעס עליו ואענישו באופן הקשה ביותר.

פסוקים אלו מעוררים תהיות קשות במישור התיאולוגי. האם אלוקים מודיע למשה כי חטאי העם הם בבחינת עובדה קיימת? הלוא גדלנו על האמונה בבחירה חופשית. אבל יותר מזה, מדוע צריך להגיד זאת למשה ערב הסתלקותו? זה מתסכל לחשוב כי מפעל החיים שלך יקרוס מייד אחרי מותך.

מתברר כי בתורתנו מצויים רובדי עומק היורדים עד כבשונו של עולם ומספקים לנו הצצה אל עומק הקיום האנושי שלנו; וכזו היא פרשתנו. לפעמים בני אדם יתרשמו מאזהרות ומהתרעות וייקחו זאת לתשומת ליבם. זה נכון ביחס לנהיגה זהירה או להימנעות מצריכת סמים, אלכוהול וכדומה.

לאנשים אלה תוכחתו של משה רבנו אולי תעזור, הם יירתעו מהענישה הצפויה למי שלא ילך בדרך הישר ויקיימו את דרישות התורה בשל החשש מתוצאות הסטייה מהדרך הזו.

אולם במקרים רבים אחרים אין האזהרות הללו מעלות או מורידות דבר. אם מישהו רוצה לטעום מהמשקה האסור, בבחינת מים גנובים ימתקו, לא יעזרו לו אלף תמרורים וחוקי עזר. כדי להרחיקו משם יש צורך לגעת בשורש. זה בדיוק מה שאומר אלוקים למשה. אזהרותיך היו חשובות מאוד, אולם רק לחלק מבני האדם ולחלק מסוים מהזמן. העם ילך לתרבויות אחרות ויעבוד אלילים למרות כל הדרשות, כי כל עוד הוא לא יחוש כי נגענו בו בנקודה הפנימית ביותר שלו, לא יבוא צימאונו על סיפוקו; גם כשיבואו עליו צרות רבות, הוא לא יתלה זאת בניתוקו מהתורה ומהאלוקים כל עוד הוא לא יחוש באמת בחסרונם.

ראינו את הדורות האחרונים שחוו את האסונות הגדולים ביותר שהתרחשו אי פעם בתולדות האנושות. ולא רק שהשואה לא גרמה לאדם להתקרב לאלוקים, היא עשתה את ההפך הגמור - לפחות לחלק מהשורדים. כדי שהאדם ירצה לחזור אל אלוקים הוא יצטרך לחוש כי חיבור זה נוגע בו במקום הכי משמעותי ואמיתי. הוא יצטרך לחוש כי זוהי שירת חייו.

תורה יכולה להיות ספר חוקים ממש כמו ספר לקראת מבחן תיאוריה בנהיגה, אך היא יכולה גם להיות ספר מחנך לערכים טובים. אך כדי שהיא תהיה מקור המניע בני אדם לחזור להסתופף בצילו של אלוקים, היא צריכה להיות בבחינת שירה כדי שנוכל לשוב ולהתחבר אליה במקום שמעניק משמעות לקיומנו. אלוקים לא רוצה לאכזב את משה, אלא לעודד אותו. גם אם יהיו כישלונות, ויהיו, יהיה מקום לתקווה.

שום אדם לא ירצה להפסיד את שירת חייו - זו הבשורה של יום הכיפורים הקרב ובא. לכל אדם יש את המקום שבו יוכל לחבור אל שירת חייו. יום הכיפורים קורא לנו להתחבר אל מקורה של שירה זו. כתיבה וחתימה טובה.