ההגירה המוסלמית: הסכנה שבהיטמעות

אירופה ידעה בעבר גלי הגירה רבים והשכילה לקלוט אותם ללא בעיות מיוחדות. כשהגעתי לצרפת מתוניסיה בגיל 6, ישבו לידי בספסל הלימודים מהגרים מפולין, מווייטנאם ומאפריקה, וכולנו, בתוך כמה חודשים, דיברנו במבטא פריסאי כבד והפכנו לצרפתים מן המניין. מהו, אפוא, מקור הדאגה העמוקה באירופה לנוכח מימדי ההגירה הנוכחית, שרובה מוסלמית?

הבעיה נעוצה בכך שהגל המוסלמי שונה באופן מהותי מקודמיו: אמנם מספר לא מבוטל של מוסלמים נטמעים בחברות הקולטות ומצליחים ביותר, אלא שסטטיסטית, מוסלמים רבים מאוד אינם חפצים בתרבות המקומית, שהיא בעיניהם פחותה ומושתתת על כפירה באמונה באל, לטעמם. גם דור הבנים אינו רוצה להיקלט. הצעירים שומרים יותר מהוריהים על מצוות האיסלאם, ועמדותיהם קיצוניות יותר: כשליש מהסטודנטים המוסלמים בבריטניה תומכים בייסוד ח'ליפות איסלאמית המבוססת על השריעה. 40 אחוזים מהמוסלמים הבריטים רוצים שהשריעה תהיה החוק באזורים שבהם הם רוב. בגרמניה יש אזורים שבהם פועלת "משטרת שריעה", והמוסלמים המקורבים לאחים המוסלמים או למדינה האיסלאמית אף שואפים להשתלטות איסלאמית על אירופה.

בפועל, קיימים בצרפת קרוב לאלף אזורי "אין חוק", שאליהם אין המשטרה ושירותי הצלה נכנסים, אלא באישור השליטים המוסלמים. אחד מהם הוא הפרבר ליד פאריס שבו גדלתי עם מהגרים ממדינות רבות, והמאולכס היום ב־70 אחוז מוסלמים. באותו פרבר מהגרים סינים מצליחים מאוד ומגינים על עצמם מהמוסלמים בעזרת המאפיה הסינית, שכן המשטרה הצרפתית אינה מגישה עזרה. במדינה זו נבנה בממוצע מסגד אחד בשבוע. אלפי צעירים מוסלמים אירופאים הצטרפו ללחימה בסוריה כחיילי דאעש, ומוערך שרבבות מוסלמים אירופאים פעילים למען הארגון.

מול גלי ההגירה המוסלמיים, יש לצפות לעלייה דרמטית של תמיכה במפלגות הימין הקיצוני. יש לכך סימנים: אם ב־2013 נושא ההגירה היה העשירי בלבד המדאיג את הצרפתים, הרי החודש הוא הפך לשני בחשיבותו, אחרי האבטלה. נוח לשמאל האירופי, הנהנה מתמיכה מסיבית של המוסלמים, שלא להתמודד בצורה מעמיקה עם הבעיה, ואילו לימין אין האומץ לאחוז את השור בקרניו: עליית הימין הקיצוני כמעט בלתי נמנעת. היא תבשר רעות ליהודים ולמדינת ישראל: תחת מעטה של לאומיות ושל לאומנות, מסתתרת לעיתים קרובות אנטישמיות מערבית קלאסית.

מדינת ישראל תתברך בהגעתם של יהודים שיבינו כי מקומם כאן - רובם מבוססים, משכילים ומוכשרים, אך תעמוד מול אתגר של אירופה יותר אנטי־ישראלית ויותר אנטישמית.