ראש השנה: להקשיב זה לזה

כל חג והניחוח שלו: בפסח אנו מסובים בליל הסדר, בסוכות אנו יושבים בסוכה ונוטלים ארבעה מינים. בכל חג אפשר למצוא מגוון של מצוות. ואולם דווקא ראש השנה - יש בו רק מצווה אחת וייחודית: תקיעת שופר. רוב חכמי ישראל סברו שעיקר המצווה הוא לשמוע קול שופר, ולא עצם התקיעה עצמה. אם ציפינו שנתאמן ונלמד לתקוע בשופר, טעות בידינו. אחד מבני הקהילה אוחז בשופר ותוקע, ואנו נדרשים רק לשמוע ולהיות פסיביים.

אין במצווה זו מעשה ולא דיבור, אלא כל קיומה בשמיעה ובהקשבה לקולו של השופר. כשם שאנו מקפידים לשמוע קול משופר טבעי ואותנטי, שאינו מצופה זהב וכסף, כך מסמל השופר את קולו הפנימי של האדם ללא זיוף. חז"ל דימו את שמיעת השופר לכניסתו של כהן גדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים. בעת כניסתו שרתה דממה מוחלטת, והכהן היה עסוק בעבודת הקטורת, שדרשה ממנו

דיוק וריכוז. רק לאחר יציאתו היה אומר תפילה קצרה. סביר להניח שגם העם המתין בדריכות ליציאתו של כהן גדול, וכל מילה היתה עלולה להוריד מעוצמת המעמד. אווירה דומה אפשר למצוא בבית הכנסת בעת שמיעת שופר. כולם עומדים בדממה מוחלטת, ובהשראת המעמד נכנסים אנו אל קודש הקודשים שבתוכנו. רגע של שתיקה, קול השופר מהדהד מקצה לקצה וכולם מצויים בחשבון נפש פנימי ועמוק. כל דיבור מיותר פוגם במעמד מכובד זה.

בדרך כלל, בחיים הסוערים של שיגרת חיינו אנו נמנעים מלהקשיב לזולת. אנו נוטים להביע דעה, להתווכח להשמיע את קולנו, ובטוחים בצדקת דרכנו. ראש השנה פותח דרך חדשה שאופייה שתיקה ודממה, הקשבה והאזנה. כולם עומדים יחד ללא מחיצות וללא מעמדות וייחוס. הפער בין האנשים מתגלה בשעת שיח או דיבור, אולם ברגע שכולם מקשיבים הכל שווים. במחלוקות בית הלל ובית שמאי נקבעה הלכה כבית הלל, משום שידעו להקשיב לבית שמאי, ואף הקדימו דברי בית שמאי לדבריהם. בזכות ההקשבה לבית שמאי התגבשה שיטתם של בית הלל והפכה מזוקקת ואמיתית יותר.

בכוחה של ההקשבה להפוך את השיח הציבורי בכלל ואת התורני בפרט למשמעותי יותר. במסכת אבות נאמר: "שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם". שני החברים ששוקדים ולומדים והתורה מצויה ביניהם, שכן יודעים הם להקשיב איש אל רעהו – שכינה ביניהם. בראש השנה אנו מקשיבים לקול שופר. אנו עומדים כאיש אחד בלב אחד, ללא התנשאות וללא גבהות לב. מוכנים אנו לשמוע את אותה תקיעה זכה ונקייה, שחודרת אל עמקי הלב ושוברת את השתיקה. בזמן התקיעה מקבלים אנו להיות קשובים לנשותינו והנשים לבעליהן. להיות קשובים לילדינו והילדים להוריהם, ובמקום עבודתנו להיות קשובים לכל אחד ללא התנשאות וגבהות לב. בפתיחתה של השנה אנו עורכים חשבון נפש על חוסר ההקשבה והזלזול של איש ברעהו.

שנה טובה, כתיבה וחתימה לכל בית ישראל, ויהי רצון שנזכה לראות את מעלת חברנו ולא את חסרונו, להקשיב לאחר ולכבד את הדעה החולקת.