סוריה: פוטין מגדיל את ההימור

מוקדם מן הצפוי שבה רוסיה אל המזרח התיכון למלא את החלל שהותירה אחריה ארה"ב. לכל מי שהספיד את רוסיה כמעצמה עולמית, בשל הסנקציות הכלכליות הכואבות שהוטלו עליה בידי ארה"ב ואירופה, ולכל מי שסבר כי הרפתקאותיו של הקרמלין באוקראינה יגבילו את כושר התמרון שלו בעולם, מוכיח ולדימיר פוטין קבל עולם ומלואו כי כוחו עודנו במותניו. הרוסים, בסעודיה וגם במצרים, חותמים על עסקאות נשק בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, וגם באיראן, והנה עכשיו הם גם חוזרים לסוריה, שהיתה במשך שנים רבות מאחז עיקרי שלהם במזרח התיכון.

רוסיה מעולם לא זנחה את בשאר אל־אסד והוסיפה גם בימיו הקשים לספק לו נשק וסיוע כספי נדיב. אבל מעורבות ישירה שכזו ומשלוח של לוחמים וטייסים רוסים הם בלא כל ספק גם עבורה עליית מדרגה דרמטית, ואף מפתיעה. מעורבות זו מעידה קודם כל על ביטחון עצמי ועל תחושה של עוצמה, שבלעדיה לא היה פוטין מעז להורות על הגדלת סכום ההימור הרוסי בסוריה. רק מנהיג הבטוח בעצמו יכול להורות על מעורבות שכזו באזור כה בעייתי וסבוך, תוך כדי שהוא מצפצף בגלוי על האמריקנים.

האם באמת סבור פוטין כי ביכולתו להציל את אסד? לא זו השאלה מבחינתו. מעורבות זו שלו בסוריה מעמידה אותו שוב במרכז הבמה הבינלאומית כשחקן מרכזי שאי אפשר בלעדיו, ובכך יש להשליך על מעמדה ועל מהלכיה של רוסיה גם בזירות פעולה אחרות שלה דוגמת אירופה, או אף המזרח הרחוק.

וכך, גם אם בשאר ייפול, הנוכחות הרוסית בסוריה עשויה להימשך, שכן היא ממוקמת בחוף העלאווי, אותה מובלעת שעליה קל להגןושאליה ייסוגו שרידי המשטר לקרב הבלימה האחרון באזור שמרבית תושביו הם בני העדה העלאווית. מבחינת רוסיה זו אפוא השקעה לטווח ארוך.צריך גם להודות שבעבור פוטין סוריה היא קו הגנה קדמי מפני התפשטותה של רדיקליות איסלאמית, שאם לא תיעצר תגיע גם עדלגבולותיה של רוסיה. לנוכח כישלונה של הקואליציה בראשות ארה"ב לעצור את דאעש, מבקשים אפוא הרוסים להציג חלופה משלהם, ואת מה שארה"ב נרתעת לעשות הם נכונים וגם מוכנים לעשות - לשלוח את חייליהם וטייסיהם אל אדמת סוריה. האמריקנים אולי עוד יודו יום אחד לרוסים, וגם את זה מביאים בחשבון בוושינגטון ובמוסקבה.

המצער הוא כי מעבר לכל דבר אחר יש בהגברת המעורבות הרוסית בסוריה כדי ללמד על פשיטת הרגל ועל אוזלת היד של ארה"ב במזרח התיכון. רוסיה פשוט אינה סופרת את וושינגטון וודאי שאינה מטה אוזן לאזהרות הרפות שמשמיעים באוזניה האמריקנים מפני התערבות ברגל גסה במלחמה בסוריה, ומפני האפשרות של עימות בין הרוסים לבין בעלי ברית מקומיים של האמריקנים מקרב המורדים או אף עם מטוסים אמריקניים הפועלים בסוריה.

מה המשמעות מבחינתה של ישראל? בניגוד לשנות ה־70, רוסיה אינה אויב של ישראל ומעורבותה בסוריה אינה מיועדת לעזור לאסד ולעתיד לבוא אולי גם לאיראן ולחיזבאללה להילחם בישראל. אין לרוסים דבר עם ישראל, אבל בה בעת הם אינם מוטרדים אם כלי נשק מתקדם, שאותו הם מוכרים תמורת דולרים טובים לאיראן או לסוריה, יפגע בישראל. מעורבות רוסית פעילה בסוריה תגביל בלא ספק את יכולת הפעולה של ישראל, שנהגה עד לא מזמן לתקוף מטרות בסוריה בכל פעם שחשדה כי הסורים מעבירים נשק מתקדם לידי חיזבאללה.

את בשאר הרוסים אולי לא יצילו, אבל את סוריה הם שבים והופכים למאחז רוסי חשוב כחלק ממאבק גלובלי, הן בג'יהאד העולמי, אבל כחלק מהעימות המתחדש בינם לבין ארה"ב. לישראל מוטב להישאר צופה מן הצד במאבק זה, בוודאי כל עוד ארה"ב עצמה ממשיכה לנקוט מדיניות של חוסר עשייה לנוכח המשבר הסורי.