העולם לא התרגל למספרים כאלה של פליטים, כפי שנחשפו במהלך השבועיים האחרונים. העולם גם יודע שמדובר, כנראה, בתקופה ארוכה של שהות מחוץ לסוריה ולשאר מדינות ערב. גם אם חלקם משכילים ובעלי מקצוע, תהליך קליטתם - בכל מקום שירצה בהם - יהיה ארוך ויקר. העולם סופק כפיים אל מול המחזות הקשים שבהם נראים האנשים האומללים הללו חודרים לאירופה מתחת לגדרות התיל שהוצבו בהונגריה, מורדים מן הרכבת בדרך לגרמניה, מאבדים את ילדיהם הקטנים על חוף הים בדרך ליבשה, שכבר אף פעם לא תגשים את חלומם.
גרמניה ואוסטריה הן היחידות, כרגע, שאינן מסתפקות בספיקת כפיים, והן קולטות מספרים גדולים של פליטים. האחרים אובדי עצות, והארגונים הבינלאומיים אובדי עצות.
לאי ההתעשתות לא יכולה להיות סליחה. העולם הראשון חייב להבטיח לאנשים האומללים הללו מקום תחת השמש באמצעות נכונות לקולטם, השגת תקציבים להצלתם ולשיקומם, ועשיית מאמץ מקצועי כדי להבין את צורכיהם ולנסות לסייע להם באופן פרטני. הפליטים הללו הם, בשעה זו, נטל לא פשוט, מבחינה דמוגרפית וכספית, אך באופן אמיתי הם גם הזדמנות לאירופה, שאינה מצליחה להדביק את קצב הגידול הטבעי הדרוש לה, אשר מצטמקת והולכת ואשר זקוקה לכוח אדם שישתלב בה. אם אכן חלק משמעותי מן הפליטים הם בעלי השכלה ומקצוע - זה עשוי להיות גשם ברכה, אם יידעו לטפל בו כראוי. בעולם הגיוני יותר, היו צריכות ארצות אירופה להתחרות ביניהן על ליבם של המהגרים החדשים כדי להכניס אותם לגבולן, אבל - כמו תמיד - גוברים שיקולי הטווח הקצר.
ההתארגנות העולמית (בעיקר דרך נציבות הפליטים של האו"ם) צריכה לעשות איגום משאבים: כך, למשל, ארה"ב תממן אך לא תקלוט, ואילו מדינות מזרח אירופה, ולא רק הן, עשויות לקלוט, אך יהיה להן קשה יותר לממן. בעולם אידיאלי היתה ישראל נקראת לדגל, לא רק כדי לתרום סכום סמלי כזה או אחר, ולא רק כדי לקלוט מספר סמלי זה או אחר, אלא - בעיקר - כדי לנצל את כישרון הקליטה שלנו, ולשגר אנשים למקומות הקליטה המרכזיים כדי לסייע בהבנת הערבית ובהכוונה של האנשים לפי ייחודם האישי או בהכשרתם לעבודה.
קשה לדעת מה יהיה יחסם של הפליטים לנכונות הזו. ייתכן שבמצבם הנוכחי יהיה להם קשה להתחשב בשיקולים מדיניים והם יהיו מוכנים להיעזר בכל מי שיגיש להם עזרה. ייתכן, לעומת זאת, שהם ידחו את היד המושטת ויבקשו מאיתנו לשוב אליהם רק לאחר שנצליח להגיע לשלום עם שכנינו. מכל מקום, מדינת היהודים אסור לה להסתפק במעמד של סופקי הכפיים. אנחנו מסוגלים להציע סיוע וצריכים לעשות זאת. ויפה שעה אחת קודם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו