בסיום מלחמת העולם השנייה מצאה עצמה אירופה במצב חסר תקדים: עשרות מיליוני פליטים חסרי כל החלו לנדוד ברחבי היבשת בדרך האינסופית הביתה. מתוכם בלטה שארית הפליטה היהודית, שרבים ממנה סירבו לעזוב את המדינות המערביות שבהן שוחררו. העולם, ובראשו המעצמות המנצחות, התקשו לקבל החלטות לגביהם. בינתיים נוצרו מחנות העקורים, שבהם שוכנו רבים מהיהודים עם פושעים נאצים בתנאים מחפירים וביחס חשדני ועוין של בעלות הברית באשר לכוונותיהם, למטרתם ולמוצאם. כשלים רבים התגלו בהתנהלות העולם החופשי כלפי הפליטים, ומעדויות חיילי מעצמות הברית אנחנו לומדים על מכלול הסטריאוטיפים שהיו מיוחסים להם. סטריאוטיפים אלה היו גורם מכריע ביחס העוין שלו זכו ובעובדה שלא רצו לקלוט אותם.
המוני הפליטים שצובאים על אירופה כיום או עדיין כלואים במדינותיהם לא חוו שואה, ואין צורך לייצר השוואות מיותרות. מצד אחר, מצבם מזכיר מאוד את סיומה של מלחמת העולם השנייה ומדובר בעובדה אנושית בסיסית - מיליונים נעקרו מבתיהם, איבדו בני משפחה, חוו זוועות מלחמה ונפגשים כעת עם מציאות של חוסר כל ואין אונים. האם לנו כמדינה היהודית יש תפקיד בפתרון הטרגדיה?
לכאורה לא. אנו במצב של מלחמה מול הארצות שמהן מגיעים הפליטים, המצב הפוליטי הבין־דתי ממילא מסובך בישראל, וגם המציאות מוכיחה כי מדובר בבעיה שאנחנו מתקשים עימה. אך למרות הבעיות האובייקטיביות, יש רגעים שבהם צריך לשים בצד את השיקולים הפרגמטיים ולעשות מה שנכון. 70 שנה לאחר אותם מחנות עקורים, איננו יכולים להיות עיוורים לחובתנו המוסרית להיות בחוד החנית הערכי, במקום שבו מתגלה טרגדיה רחבת היקף. ב־1977 החליט מנחם בגין לקלוט כמה עשרות פליטים וייטנאמים, שנקלעו ללב ים בעקבות המלחמה בארצם. רה"מ דאז הודיע שזכר פליטי השואה עדיין בליבו ושזוהי חובתנו המוסרית. וזה נכון גם היום.
בפועל, לא נהיה יותר משחקן שולי בפתרונות המעשיים. ספק אם רבים מהם ירצו לבוא לכאן. אולם הודעה חד־משמעית שאנו נכונים לקלוט כמה אלפים היא מתבקשת. עלינו להשמיע קול ברור, שלא מתערב בטיב הפתרון אך מדגיש כי מדינתה של שארית הפליטה לעולם לא תעמוד מנגד מול מציאות שבה גופות פעוטות בני 3 נסחפות אל החוף בניסיון למצוא לעצמם מחדש מקום תחת השמש. שהנבלים במדינות המפרץ ימשיכו לא לעשות דבר. שהמשטרים המדכאים של האיסלאם הפונדמנטליסטי ימשיכו לגייס ביד אחת מאמינים וביד אחרת לרצוח אותם. שהאירופאים ימשיכו לריב ביניהם על דרכי הפתרון. אזרחי ישראל צריכים לדעת שהמדינה שהקמנו לאחר השואה היא בעלת תפקיד במשבר הומניטרי שכזה, ועליה לנקוט עמדה אנושית ברורה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון מעוז להכשרה ולרישות של מנהיגות ציבורית וחוקר שואהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו