1. כבר במחזור השני קיבלנו את המשחק המסקרן ביותר בכדורגל הישראלי. כשמכבי חיפה והפועל ת"א נראות כפי שהן נראות, מכבי ת"א והפועל ב"ש הן הגדולות היחידות כרגע בליגה.
ב"ש הגיעה מאוד טעונה למפגש הזה. אחרי הנוק אאוט שספגה ממכבי בגמר הגביע, היא רצתה מאוד לפצות את האוהדים הרבים שלה, ולהחזיר להם אחרי שבשנתיים האחרונות שבו לתמוך בקבוצה במלוא העוצמה. אבל, חשוב יותר עבור השחקנים של ברק בכר היה להתחיל ולהראות שהקבוצה מהנגב מסוגלת לעשות העונה את קפיצת המדרגה.
זה ניכר היטב על כר הדשא. ב"ש פתחה טוב, שלטה, יזמה והיתה הרבה יותר קרובה לכבוש. זה לא צלח, אבל הקבוצה הדרומית הוכיחה אתמול שיש לה העונה יותר איכות והרבה יותר עומק בסגל לעומת העונות האחרונות. היא עשתה הכל נכון על כר הדשא, אבל לא ידעה לתרגם זאת לשערים שלהם היתה ראויה. ב"ש הציגה הרבה מהלכי כדורגל טובים עם הצטרפות טובה של שחקנים לחלק הקדמי, והפגינה הרבה עוצמה במרכז המגרש - הוגו, הובאן וראדי מרכיבים חוליית קישור נהדרת. לכך יש להוסיף שלבכר יש את האפשרות לשחק עם מליקסון במרכז, שמדגישה עד כמה מגוונת הקבוצה שלו. הכניסה של ברדה הוסיפה הרבה מחץ. הוא תרם יותר משהר, שלא הצליח לאיים בצורה טובה על השער.
2. מנגד למכבי ציפה אתגר לא פשוט, במיוחד נוכח המאמץ האדיר מול באזל, וכשהיא עמוק באופוריה גדולה אחרי ההעפלה לליגת האלופות. גם השינוי בעמדת השוער הוא מהלך פשוט. מטבע הדברים היה מעניין מאוד לראות את ראיקוביץ' הצעיר שנחת רק שלשום. הוא אמנם לא נזקק לבצע הצלות יוצאות דופן, אבל ניתן היה להתרשם מהנתונים הפיזיים שלו, הנוכחות וקריאת המשחק. שפת הגוף והביטחון שלו היו כשל שוער ותיק. מכבי עמדה בלחץ במשך דקות ארוכות ולשוער יש חלק בכך שהיא צלחה עד הסיום מבלי לספוג.
זהבי, איך לא, עשה את ההבדל. דווקא בסיומה של מחצית שבה הוא הפגין בעיקר עצבנות, השחקן המיוחד הזה היה במקום עם העקיצה השבועית. הוא התחמם מאוד בתקרית עם צדק, אבל כשהוא מקבל את הכדור ברחבה - אין קר ממנו בכדורגל שלנו.
ב"ש שוב יוצאת עם המחמאות, אבל מכבי עם הנקודות. אם בערב חלש מאוד מבחינה התקפית הצהובים יוצאים כשידם על העליונה, הרי שיצטרך לקרות משהו יוצא דופן כדי לגזול מהם את התואר בסיום העונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
