ההימור המתבקש הוא שגל הירש לא יהיה מפכ"ל. הלחץ הציבורי, העדויות, החקירות - כל אלה, בצירוף החרב המתהפכת שנקראת "גיבוי פוליטי", יכריעו בסופו של יום נגדו.
רבות נכתב ונאמר בימים האחרונים על מידת התאמתו של הירש לתפקיד. למרבית הדוברים היכרות קלושה עם הירש (אם בכלל); דעתם של רבים מהם לא נבונה משל הטוקבקיסט הממוצע ולא חשובה מזו של כל פליט או שופט ריאליטי. זה לא הפריע להם לחרוץ דין.
גם אלה שכן בקיאים - באיש או במשטרה - לא הגיעו לדיון בידיים נקיות: למרביתם היה חשבון. עם הירש, עם הארגון, או עם עצמם. הפתטיות של כנס המפכ"לים והניצבים נטחנה עד דק; עכשיו הגיע תורו של השופט וינוגרד - שנבחר כזכור לעמוד בראש הוועדה שחקרה את כשלי מלחמת לבנון השנייה משום שהפוליטיקאים חיפשו מועמד "נוח" - שנזכר באיחור של שנים שמצפונו מייסר אותו בעניינו של הירש. מעניין מה זה אומר על יתר הדברים שכתובים בדו"ח שהוא חתום עליו; מעניין עוד יותר מה צריך לחשוב כל מי שהוא הרשיע במהלך כהונתו כשופט.
חוכמת ההמונים קבעה בימים האחרונים שבאווירה הנוכחית, לא יהיה אפשר למנות אף אחד לשום תפקיד. אלה הבלים. לפני חצי שנה מונה בהצלחה רמטכ"ל, ובמחצית השנה הקרובה ימונו ראשים למוסד ולשב"כ. בשני המקרים משתעשע ראש הממשלה במועמדים חיצוניים; חלק מהשמות מפתיעים, איש מהם לא יעורר מהומת אלוהים כמו זאת שמתנהלת כאן מאז הבחירה בהירש כמפכ"ל. מסקנה: הבעיה אינה בתפקיד, אלא במועמד.
אני מכיר את הירש כמעט שלושה עשורים. מעטים הקצינים שנתקלתי בהם שחולקים איתו את אותו סט של תכונות חיוביות: האומץ, המחשבה היצירתית, הכריזמה, היושרה המקצועית והאישית, והציונות. בלי סייגים ובלי קריצות.
גם הצדדים הפחות מוצלחים באישיותו בולטים לעין, וגם בהם עסקו השבוע עד לזרא. הבעייתי ביותר ביניהם הוא העיסוק של הירש בעצמו, תכונה שליוותה אותו תמיד והפכה לאובססיה מאז 2006. מהתנהלותו מאז עולה החשד שהירש מגיע למשטרה קודם כל בשביל הירש, ורק אחר כך בשבילנו.
השר ארדן רואה ברעב הזה ברכה, אחרים רואים בו סכנה: אם להישען על עולם הרכב, להירש יש מכה בשאסי. בדיקת התקינות שנערכת לו בימים אלה עלולה להעלות פגמים נוספים; הירש עלול לצאת ממנה בנזק גדול עוד יותר. טוב יעשה, לכן, לו ייקח את גורלו בידו ויודיע על פרישה, בטרם יגיע נזקו לכדי טוטאל־לוס. זה יהיה לכבודו, ולכבוד המשטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו