הבומרנג של המערב: לא הפיל את אסד - וקיבל גל של פליטים

קיץ קשה עובר על אירופה. אחרי שהמשבר היווני עירער את יציבות גוש היורו, בא משבר הפליטים הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה והוא מאיים עתה על הסכמי שנגן (1985), המאפשרים תנועה חופשית בין מדינות אירופה השונות.

בזמן שראשי מדינות האיחוד מתקשים למצוא פתרון, ממשיכים מאות אלפי פליטים לנצל כל פירצה אפשרית כדי לחדור לאירופה דרך נתיבים שונים, בים וביבשה. מפלגות הימין הקיצוני באירופה מנצלות את המשבר החריף כדי להקצין עמדותיהן בנושאי הגירה, בעיקר מפני שהאזרח האירופאי מעיד כי ההגירה הבלתי חוקית היא הסוגיה המדאיגה אותו היום יותר מכל דבר אחר. 

הסיפור המזוויע של 60 גברים, 8 נשים ושלושה ילדים, שגופותיהם התגלו ביום חמישי במשאית קירור באוסטריה עשה את שלו. ככל הנראה, מדובר בפליטים מסוריה. הם ברחו מזוועה לזוועה גדולה יותר. לא בטוח מי יותר אכזר, הטרוריסט של דאעש או המעביר בגבול שהבטיח להם חיים טובים יותר. במקרה של הפליטים מסוריה, הם באמת לא מחפשים חיים טובים יותר כמו רוב המהגרים הבלתי חוקיים. הם רק מחפשים חיים. 

24 שעות לפני סיפור המשאית, עשרות פליטים נוספים טבעו במימי הים התיכון. בדיוק כפי שסיפורי הזוועה בים הפכו לשכיחים, באירופה צריכים להיות מודעים לעובדה שאם לא יטפלו ברצינות בבעיית המהגרים הבלתי חוקיים והפליטים, הרי גם כאן אנחנו עלולים להיתקל באינפלציה של זוועות.   

ראשי האיחוד האירופי לחוצים. המשבר הגדול של הפליטים, שהחריף מאוד בעקבות המלחמה בסוריה ובעיראק, מערער כעת את אחת מאבני היסוד של האיחוד האירופי - הלוא הם הסכמי שנגן. אזרחים רבים בגרמניה, צרפת ובריטניה לא סומכים על גדר התיל שבונה הונגריה בחופזה. האזרח הגרמני הממוצע בטח חושב לעצמו: מה, אחרי שסיימתי לקלוט את אחי מהמזרח, אני צריך כעת לקלוט את שאר העולם? טוב זה לא עושה לו. בצרפת כבר מצהירה מנהיגת הימין הקיצוני, מארין לה פן, כי יש להפסיק את ההגירה בכלל - החוקית והבלתי חוקית.

גם שערי עיתוני בריטניה מעידים על הלחץ הגדול שבו נתונה אירופה. למי ששכח, אגב: האיחוד האירופי זכה לפני כמה שנים בפרס נובל לשלום. הפליטים מערערים היום את הפרס.  

כעת צריכה אירופה להחליט מה לעשות. האם למצוא פתרון משותף, שבו המדינות יחלקו ביניהן את הנטל, או שמא כל מדינה תנסה להתמודד עם זה לבד - כשהפוטנציאל הוא כמובן למפלגה ימנית קיצונית בשלטון באחת ממדינות האיחוד.

ואי אפשר שלא להתייחס גם לטעויות במדיניות החוץ של אירופה, בסיוע ארה"ב, שתרמו רבות למשבר. בלוב, בשם הדמוקרטיה המובטחת, סייעו להפיל את קדאפי ותרמו לעלייה אדירה במספר הפליטים. ואילו בסוריה, בשם היציבות הלא מובטחת, לא מפילים את אסד וכבר תרמו למספר של 4 מיליון פליטים סורים.

ועל טעויות, כידוע, משלמים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו