הגיעה העת להרגיע את הרוחות ולנקות את השולחן בוויכוח המתמשך על מינוי המפכ"ל הבא של המשטרה. קודם כל יש להגביל למזער האפשרי שני רכיבי מחלוקת שמשמשים את יריביו של גל הירש במאבקם לחוסמו:
√ ראוי להשאיר את פעילותו העסקית כאזרח מחוץ למחלוקת, אלא אם כן צפה טענה ממשית כי עבר על החוק. עד כה אין כזאת. הציבור הישראלי חווה את השימוש הפסול שנעשה בלשכת גבי אשכנזי במסמך הכוזב למניעת בחירתו של יואב גלנט לרמטכ"ל. נא לרחוק מהשיטה ההיא בהיעדר חומר מוצק, איתן, יציב.
√ בכל הכבוד והרגישות ועם כל הצער וההבנה, אין זה עניין להורים השכולים ממלחמת לבנון השנייה. הירש הורחק, אבל הוחזר לפעילות בצה"ל, ולדברי השופטים מישאל חשין וד"ר אליהו וינוגרד נגרם לו עוול, והרמטכ"ל בני גנץ העסיקו תקופה ארוכה במדים. עתה הצטרפו לוויכוח גם הורים שכולים התומכים בו. אלה ואלה ייטיבו לעשות אם יתעניינו בנושא כאזרחים, לא כשכולים.
במכתב של חמשת המפכ"לים לשעבר אל מבקר המדינה יוסף שפירא ואל יושב ראש ועדת הבדיקה יעקב טירקל עולה הטיעון הלגיטימי העיקרי: אין להירש הניסיון המנהלי הנחוץ כדי לכהן עתה כמפכ"ל. שיטור הוא מקצוע. ההתאמה הניהולית של מי שהיה תת־אלוף אינה מספיקה כדי לנהל את הדואר. על אחת כמה וכמה לפקד על המשטרה.
עוד לפני שנודע במי מדובר, הפצרתי כאן בגלעד ארדן לרחוק מלהציע את התפקיד לקצין צה"ל. עדיף ניצב בדימוס. אפשר שבסתר ליבו ארדן כבר מצטער שלא בחר בדרך זו, גם אם בכוונתו לטלטל (כראוי, הגיע הזמן) את המשטרה. אך הטלטול חייב להתבצע בלי לשפוך את התינוק עם מי האמבט המזוהמים. היה עליו להניח כי ימיה של הממשלה אינם ספורים, ויש לו זמן לתכנן מהפכה לגיטימית ולא צעד של "זבנג, וגמרנו".
אולי עדיין אין זה מאוחר. נחוצה חשיבה מחדש. ראוי ללמוד מהמהלך שהתנהל בצמרת השב"כ לאחר משבר קו 300: להעניק את תפקיד המפכ"ל לניצב בדימוס, שיעמוד בראש הארגון למשך שנתיים־שלוש, מתוך ידיעה כי הירש יצורף לסגל הפיקוד העליון של המשטרה בדרגת ניצב. יש סיכוי שיכיר וילמד היטב את צורכי הארגון, ולאחר מכן יוזמן אחר כבוד לכהן כמפכ"ל.
נא להרהר בכך, ולא להיחפז בתגובת "לאו" מהדהדת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו