המפכ"לים והניצבים לשעבר, שהתכנסו אתמול בתל אביב להניף את נס המרד נגד מינויו של גל הירש, ביקשו בדבריהם להפריד בין המועמד עצמו, על מגרעותיו ומעלותיו, לבין העיקרון שלפיו, לשיטתם, מפכ"ל יכול לבוא רק משורות המשטרה.
רק בעיה אחת מפריעה לעמדתם להישמע ולהתקבל: הם עצמם.
גלעד ארדן לא יכול היה לספק תמונה טובה יותר מאשר זו שסיפקו לו בכירי המשטרה בדימוס, כדי להצדיק את מהלך מינוי המפכ"ל מחוץ למשטרה. אפילו בלי קשר לשאלה אם גל הירש מתאים או לא, התמונה מדברת.
כי מה ראינו בתמונה הזאת, שבה יושבים זה לצד זה ראשי הארגון בשנים האחרונות, אם לא חבורה שרבים ממנה לא הותירו חותם של ממש, אלא בינוניות ואפרוריות. וזה במקרה הטוב. במקרים אחרים בלטו בנוכחותם מפכ"לים וניצבים לשעבר, שנאלצו לעזוב בבושת פנים את הארגון שבשמו הם נשבעים כעת בשל פרשות שונות ומשונות, שחלקן לא יפורטו כאן כדי לא לבייש את הנייר שעליו הן מודפסות.
חבורת כחולי המדים הבכירים שהתכנסו אתמול הם אולי ההוכחה הטובה ביותר ל"גילדה" שהקימו ותיקי הצמרת של הארגון. ללא קשר לעברם המפוקפק של חלקם כשעוד שירתו במדים, איזה מסר בדיוק הם מבקשים להעביר באמצעות המרד המאורגן? הרי אם היתה חבורה של רמטכ"לים ואלופי צה"ל מתכנסת באופן דומה נגד מינוי רמטכ"ל שעליו החליט הדרג המדיני, לא היתה מילה אחרת לתאר זאת מלבד פוטש. למזלם של חבורת השוטרים לשעבר, או אולי דווקא לרוע מזלם, איש לא האשים אותם במרד, כנראה כי לפני זה צריך היה להתייחס אליהם ברצינות. ואת זה כבר אין רבים שיסכימו לעשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו