מתווה הגז: האומנם הכל שחור?
, עודכן
תמוהה בעיניי עוצמת מתקפת ה"נגד מתווה הגז", שאיכשהו מצליחה לטייח את עיני הציבור מלראות את "נס פך השמן" שקרה לנו: נתגלו מאגרי גז אדירים שמעניקים לישראל עצמאות אנרגטית, והגז מגיע לארץ והוא מניע את הטורבינות של תחנות הכוח! והרי החדשות: אף אחת משלוש העובדות שלעיל אינה מובנת מאליה.
הראשונה - להבין את גודל הסיכון שלקחו על עצמם היזמים, שנכנסו להרפתקת החיפושים לאחר עשרות שנות ניסיונות כושלים, ולאחר שבריטיש גז הענקית ויתרה על הזיכיון שלה ב"תמר" משיקולים של עלויות פיתוח, אי ודאות באשר להיקף התגלית, וגם בשל איום החרם הערבי.
השנייה - למרות התנאים יוצאי הדופן של מאגר תמר - במעמקי הים, בעומק שאינו טריוויאלי (כשישה ק"מ), ושינוי תוכנית ההולכה מאתר כניסת הגז בצפון הארץ לאתר המרוחק 90 ק"מ בדרום - הגז הגיע לתחנות הכוח בארץ בזמן שיא בינלאומי של פחות מארבע שנים!
השלישית - עם מציאת מאגרי הגז החלה חברת החשמל בהסבת הפעלתן של תחנות הכוח מדלקים מזהמים כגון מזוט ופחם לגז, הידידותי יותר לסביבה. חברת נתג"ז פרסה את מערכת צינורות ההולכה הארצית שאיפשרו את הגעת הגז ליעדו, והכל קרה בו בזמן.
ואף על פי כן, בתהליך עיקש של הבניית מציאות מצליחים הצעקנים, שנראה כי לנגד עיניהם עומדת השאיפה שיהיה רע בארץ, או למצער, שהציבור יחשוב שהכל כאן נע בין גרוע למושחת, להפוך את היזמים ל"טייקונים" שקרנים וגזלנים חסרי מעצורים ואת הממשלה למטומטמת חסרת אחריות במקרה הטוב, או למסואבת המונעת על ידי קשרי הון־שלטון במקרה הרע.
בדו"ח שהגיש לא מכבר בנושא, קובע מבקר המדינה כי "אין לראות ביזמים אויבים". עדינות הניסוח אינה במקומה. נכון היה לו החריף את הטון עד כדי נזיפה ברורה במי שמשחירים את פני היזמים. "אשמתם" היא במצוינותם ובהצלחתם להגיע לתגליות מסחריות ב־75 אחוזים מן האתרים שבהם השקיעו (הממוצע העולמי - 50-30 אחוזים) ובכישלון האחרים. כך נוצר מונופול טבעי.
גם מחויבותם למדינה מוחשית. רכש מקומי בשנים 2014-2011 בהיקף של כ־2 מיליארד שקלים (לוגיסטיקה, דלקים וכימיקלים, הנדסה, בנייה, תקשורת ועוד); יותר מ־70 אחוזים מהעובדים בארץ ישראלים; השקעה בפיתוח דור העתיד בדרכים שונות כגון מרכז נובל רופין, שנועד להכשיר סטודנטים במקצועות שונים עבור תעשיית הגז הטבעי.
וגם הממשלה קיבלה כמה החלטות ראויות: הארכת רישיון החיפוש בתמר בשנה, חרף טענת המשפטנים כי הדבר נוגד את התקנות, שבלעדיה ייתכן שהגז היה חלום שנגוז, והיה נחסך מאיתנו הוויכוח המר, הטעון בשנאה בלתי מובנת על הרווחים שאפשר להפיק ממנו. הממשלה היא שהטילה על חברת נתג"ז המצוינת את הקמת רשת ההולכה הארצית, שבוצעה במהירות ראויה לציון.
והממשלה היא שתיקנה עצמה במהירות לנוכח התנגדויות להכנסת הגז לאדמת הקודש בנקודה צפונית, בהחלטה להסיט את הכניסה לנקודה דרומית המרוחקת 90 ק"מ; והיא שהחליטה והקימה מיזם לייבוא גז טבעי נוזלי (LNG), שנועד לצמצם את התלות של ישראל בגז טבעי ממצרים, שהייבוא ממנה קרס, ושמעניק היום גיבוי בהיקף של 20 אחוזים; והקימה את ועדת ששינסקי, שהגדילה משמעותית את היקף המיסוי על הגז, ואת ועדת צמח, שהסדירה את עניין הייצוא תוך כדי התחשבות בצורכי הדורות הבאים מזה ושמירה על תמריץ לפיתוח המאגרים מזה. כל זה ועוד (קצרה היריעה). ואפילו המחיר סביר ומקובל בעולם. ואת יסודותיו, כמו ההצמדה למדד יוקר המחיה האמריקני, קבעה דווקא רשות החשמל.
בחזרה לתמיהה. מה פשר התנהלות שרי האוצר והכלכלה, בייחוד לנוכח הירידה בבורסות העולם המאיימת על ישראל, בנושא פרויקט הגז המושהה, שבכוחו להקפיץ את כלכלת ישראל? האם גם עיניהם טחו, או שמא הספין "נגד הגז" הפופוליסטי הוא שמנחה אותם?
הכותבת היתה ראש מטה שר האנרגיה והמים בשנים 2013-2009טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו