מי שמוצא דמיון - מזהם את האמת ההיסטורית
הוויכוח האווילי מכל שנערך ברצינות לוהטת בשמאל הקיצוני בישראל התרחש בתחילת שנות ה־50. במקום להבין כי בריה"מ של יוסף ויסריונוביץ' סטאלין נשלטת בידי חבורת רוצחים, התפלפלו במפ"ם אם נכון לכתוב מרקסיזם־לניניזם או מרקסיזם ולניניזם, זאת אומרת עם מקף מחבר או עם ו' החיבור. האידיאולוגים צרי האופק וחמי המזג הסבירו כי תורות קרל מרקס וולדימיר לנין הן מיקשה אחת, ולא פרקים נפרדים. נפתחו הגולגים ונגלתה הזוועה ופורסמו ספריו של אלכסנדר סולז'ניצין כמו "יום אחד בחיי איבאן דניסוביץ", והתברר כיצד הנוכלים הובילו באף מאות מיליוני תמימים בעזרת תעמולה שכולה שקר.
עיוות מן הסוג הזה ניטע, וחלילה נובט, ביוזמה של מכון ון ליר לקיים סימפוזיון אשר יאגד לחשיבה משותפת את השואה עם הנכבה. לפי ידיעה באתר NRG, ברור שהמכון הירושלמי מתגונן באמצעות העומד בראשו, הפרופסור גבריאל מוצקין, בטענה המיתממת שאירועי השואה והנכבה אינם אחד, אבל מייד מוצא להם מכנה משותף שהם טראומטיים ומכנס אותם תחת קורת גג מילולית אחת.
תש הכוח להסביר עד כמה שני האירועים רחוקים זה מזה, ומי שמקרבם בו' החיבור או במקף - מזהם את האמת ההיסטורית.
למה הדבר דומה? בימים אלה הופיע ב"עם עובד" ספרו של בן מקנטייר "מרגל בין חברים". זה סיפור חייו של קים פילבי שבגד במולדתו והסגיר את הסודות הבריטיים לבריה"מ. הוא נתפס לקומוניזם באונ' היוקרתית קיימברידג', ובחברת דונלד מקלין, גאי בורגס ואנתוני בלאנט ריגל לטובת האויב הגדול במוסקבה.
מה דעתו של הפרופסור מוצקין, שמישהו יקיים סימפוזיון תחת הכותרת "ון ליר והבגידה הגדולה של קיימברידג'"? שיסביר כי מדובר בשני מוסדות אקדמיים נכבדים, שבשורותיהם צמחו מרצים וחוקרים חשובים, ובעיקר ספקנים, וגם כמה עשבים שוטים. בוודאי, יצטדקו המארגנים, הם אינם טוענים שמוסד ון ליר הוא חממה לבוגדים. המצב בוון ליר אינו דומה כלל ועיקר לאווירת הבגידה בקיימברידג' של שנות ה־30, אבל ראוי לחשוב שמא זה עלול לקרות אף שהדמיון מצוץ מן האצבע.
ייאמר במפורש, אין כל דמיון, אבל אופייה של התעמולה הפרימיטיבית, התת־מודעת והשטחית יוצר אצל ההמונים את הכותרת המזהה שני אירועים שאין ביניהם דבר, עד שהמקף המחבר או ו' החיבור עושים את שלהם.
אין צורך להתערב ולנסות למנוע, חלילה, את הדיון בוון ליר. עומדת ליוזמיו הזכות להרע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו