על שביתת רעב, מוות ותפיסת ה"כבוד"

ישראלים רבים מתקשים להבין את אמו של מוחמד עלאן, המחבל מהג'יהאד האיסלאמי, אשר התנגדה בתוקף להזנתו בכפייה של בנה, על אף הסכנה למותו. מי שלא מכיר את התרבות הערבית אינו יכול להבין את מניעיה ואת התנהגותה של משפחת עלאן ושל משפחות פלשתיניות נוספות, שאינן מהססות להקריב את יקיריהן למען המולדת "פלשתין". למעשה, הסתלקותו של עלאן מהעולם הזה בצורה הזאת ובנסיבות הללו תעניק למשפחתו כבוד רב בקרב החברה הפלשתינית בפרט ובעולם הערבי בכלל, שלא לדבר על הכסף הרב אשר יזרום אליהם.

אם עלאן ילך לעולמו הוא יוכר כחלל (שאהיד) שמת למען האל במלחמת הקודש נגד היהודים. בנאומים של בכירי חמאס וג'יהאד ניכר כי כולם מעוניינים לזכות במוות כזה (ניל אלשהאדה). בעיניהם זו הדרך הטובה ביותר לפגוש את האל. כך לפחות הם טוענים בפומבי, אך בפועל זה לא מנע מהם במהלך מבצע צוק איתן להסתתר מתחת לבתי חולים מחשש להיפגע.

הכבוד בעולם הערבי הוא ערך עליון שאל לנו להמעיט בחשיבותו. כך, למשל, בכל שנה נרצחות מאות נשים רק משום שביצעו טעות אחת שבעיני קרוביהן היא קריטית. מי שתחלל את כבוד המשפחה, דינה להיהרג. גזר דין של מאסר עולם אינו גורם מרתיע בעבורם, אלא להפך - הרבה יותר קל לחיות עשרות שנים בכלא מאשר לחיות עם קלון, על פי תפיסת עולמם של הערבים.

החברה הפלשתינית, שהיא חלק בלתי נפרד מהעולם הערבי, מונעת ומופעלת מתודעת הכבוד. בישראל, כמו בשאר העולם המערבי, הכבוד אינו מקודש. חוסר הבקיאות שלנו והיעדר ההבנה את התרבות הערבית בלטו במיוחד בצוק איתן. כך, למשל, פרשנים בכירים רבים העריכו לא נכון שחמאס יתחנן ויבקש הפסקת אש החל מהשבוע השלישי של הלחימה, משום שמלאי הארגון בטילים עמד להיגמר. הערכה זו התבססה על ניתוח רציונלי של המצב, ואולם חמאס אינו עובד על פי פרמטרים רציונליים. הכבוד הוא הערך העליון בעבורו, כך שלעולם לא יבקש הפסקת אש, גם לא במחיר של הרג כלל האזרחים בעזה.

תופעת שביתות הרעב בקרב האסירים מציבה עבור רשויות המדינה שאלות סבוכות. גמגום מערכת המשפט ומערכת הביטחון בתופעה חדשה זו מחייבת בחינה מחדש של דרכי הטיפול בה. הפעולה הראשונה שיש לבצע היא הכרת התרבות הערבית ותפיסת עולמם של העמים הסובבים אותנו. אין כל פגם במהלך שכזה - אפילו המעצמה הגדולה בעולם ארה"ב, שהסתבכה בעיראק ב־2003, השכילה להכיר בחשיבותה של תרבות האחר וגייסה יועצי תרבות רבים שייעצו לה בזמן שהות צבאה בעיראק. גם אצלנו על הדרג הצבאי והמדיני בישראל להביא בחשבון את עניין הכבוד במגעים עם גורמים ערביים.

הכותב הוא חוקר במכון לחקר המחתרות ע"ש מנחם בגין, אוניברסיטת בר־אילןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו