אל תורידו לנו את הכיפה מהראש

במאי 2005 שיחקה מכבי ת"א בפיינל פור היורוליג במוסקבה. משחק חצי הגמר נקבע ל־19:00 שעון רוסיה והסתיים למעשה לפני כניסת השבת שם. בישראל השבת נכנסה כאשר מכבי ופנאתינייקוס ערכו את החימום האחרון לפני המחצית השנייה.

כמי ששימש אז פרשן הכדורסל של רשות השידור, היה ברור לי שלא אוכל לשמש פרשן במשחק החשוב, והרב ישראל מאיר לאו, שנדרש לשאלה, השיב שאף על פי שמדובר רק ב"מראית עין" ולא בחילול שבת - אסור לי לפרשן את המשחק.

למרות בקשת ראשי מחלקת הספורט ותחינתי לצאת למוסקבה ולשדר את הגמר ביום ראשון, הוחלט להשאיר אותי באולפן. חודשיים לאחר מכן, בישיבת הוועד המנהל, עלתה הסוגיה לדיון ואחד החברים טען כי "אם פרשן אינו יכול לשדר את משחקי חצי הגמר בשבת הוא אינו יכול לשמש פרשן בכלל". למזלי, היו חברים שהיסו אותו והורידו את העניין מסדר היום.

פרשנים מחליפים תמיד אפשר למצוא, אבל מה קורה כאשר שחקנים רבים מסרבים לשחק בשבת? מאבק השחקנים המסורתיים בליגה השנייה בכדורגל נגד קיום משחקים בשבת יגיע היום לבית הדין לעבודה, אבל הבעיה האמיתית מצויה דווקא בגילי הילדים והנוער (חוץ מקבוצות צו פיוס בכדורגל).

נער שומר תורה ומצוות, שאוהב את הספורט ורוצה להגשים את חלומו, דווקא כאן במדינת היהודים, נמנע מכך על ידי רוב הממסד הספורטיבי. רק לפני חודשיים עתר אבישי ברט נגד קיום גמר אליפות ישראל בקליעה בשבת וגם אני נדרשתי בשנים האחרונות לעזור לנערים דתיים בטניס, שנקבע להם משחק בשבת.

ברבות השנים, כוחם של הנציגים הדתיים במוסדות איגוד הכדורסל עזר לקבלת החלטה, שלפיה לא רק קבוצות "אליצור" (המרכז הדתי) אינן משובצות למשחקים בשבת - אלא גם קבוצה שמצהירה שאינה מעוניינת לשחק בשבת, למשל הפועל חיספין. ההחלטה עזרה לכדורסל הישראלי ליהנות משחקנים דתיים רבים, שהגדול מכולם הוא מאיר טפירו, שהחל את דרכו כנער חובש כיפה באליצור קריית אתא. אבל מה עושים נערים שאין להם גב ציבורי? יזיעו בפלייסטיישן או ב־Wii?

אי מתן האפשרות לספורטאי או לקבוצה לא לשחק בשבת מהווה פגיעה ממשית בשוויון ההזדמנויות ובחופש הדת, ומהווה הדרת הדתיים מספורט תחרותי. מדוע נער דתי שמתאים לשירות בצנחנים, בגולני ובגבעתי אינו יכול לבצע "איפון" ספורטיבי על המזרן ככל הג'ודוקאים? התירוץ של הממסד הספורטיבי, שלפיו ספורטאי דתי שיגיע לתחרות בינלאומית שתשוחק בשבת ייתקל בבעיה - אינה מחזיקה מים. הרי אותו ועד אולימפי מנע מהשייטים אלדד אמיר ויואל סלע באולימפיאדת סיאול ב־1988 את שיוטם ביום כיפור, והישעה מייד את האחים השייטים רן ודן טורטן שיצאו למים ביום הקדוש.

יפה שאת המאבק למען הספורטאים המסורתיים מובילים שניים שאינם אדוקים: שרת הספורט מירי רגב ויושב ראש ועדת הספורט ח"כ מיקי זוהר. הגיע הזמן לשים סוף לכפייה החילונית: כדי להיות ספורטאי תחרותי לא חייבים להוריד את הכיפה מהראש.