אתמול הומחש באולם הדיונים בבג"ץ חוסר ההיגיון שבעמדת הרופאים יפי הנפש האוסרים להציל בכפייה שובת רעב אפילו בשלב שבו מצבו הבריאותי מידרדר והולך. מוחמד עלאן שכב נטול הכרה. פרקליטיו מלווים בח"כים ערבים עתרו לשחררו.
הפרקליטות יכלה להשיב בשלילה, אבל בתבונה הודיעה כי אפשר לשחררו אם יורחק מהארץ לארבע שנים. נציגיו הזדרזו להגיב בשלילה. עלאן לא נשאל לדעתו. אי אפשר לעשות כן. אולי היה רואה בהצעה פתרון סביר, אין לדעת. הסירוב להזינו כראוי שלל ממנו את ההחלטה החשובה בחייו.
האנשים שמדברים בשמו, פוליטיקאים ופרקליטים ואולי גם בני משפחתו, מעוניינים להוריד את ישראל על ברכיה. הם מקווים כי בג"ץ יתמתן ובדיון שיתחדש מחר ילחץ לוויתור ישראלי נוסף. כל אדם הגון רוצה שעלאן לא ימות. לישראל יש גם סיבות פוליטיות להילחם על הצלת חייו. אבל לפלשתינים פחות אכפת.
אפשר להבין לליבם. הם מנהלים מלחמה בישראל ומקריבים במהלכה טרוריסטים רבים, שלעתים סתם דוקרים בכביש 443 ולעתים מתאבדים והופכים לשאהידים, ומבחינתם עוד הרוג אינו סוף הדרך. מי שמאכזבים הם בני משפחתו, שמניחים את גורל בנם בידי אנשים אלה ואינם זועקים חמס (ואולי גם חמאס, לעזרתם), ואפשר שנאנסים לומר כי יהיו מאושרים לראותו עקוד על מזבח פלשתין. תדע כל אם פלשתינית כי זכותה לגונן על בנה גם בתנאים של סיכון חיים, שאינו מתחייב מלחימתו.
אך מנגד, עם כל הרצון (והאינטרס) של ישראל לראות את עלאן חוזר לאיתנו, יהיה זה משגה מובהק להיכנע לתנאי הפוליטיקאים הציניים. הפרקליטות הציעה אתמול לשופטי בג"ץ פשרה הומאנית הוגנת, ואם לאו - אז שלא כמו ההתלהמות של כמה מכותבי "הארץ" דמו בראשם של נציגיו ומשפחתו, ולא על ידיה של ישראל.
מרגרט תאצ'ר הניחה לעשרה אירים לגווע ברעב עד מוות בבתי הכלא של אנגליה, והנהגתם הבינה את המסר והחלה להעדיף את המשא ומתן על המשך הטרור.
על השולחן מונחת הצעת פשרה ישראלית הוגנת, ומעבר לכך התשובה חייבת להיות לאו מוחלט כדי למנוע תופעה סיטונית של שובתי רעב מקרב המחבלים הפלשתינים.
במנותק מכך יש טעם לרענן את השימוש במעצר המינהלי, שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט. טרם ניתן לבטלו, אבל פזורים רעיונות כיצד לשפר את תנאי מימושו. הכל ייתכן לאחר שיתברר מה עלה בגורל עלאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו