כולם בחו"ל, בדיוק חזרו מחו"ל או תכף ממריאים. אני כאן, נשארת לשמור על הארץ בשבילכם. מפרגנת, בטח מפרגנת. הקיץ לא יצא לי לטוס, אבל היי, בשביל זה יש את הלידו בטבריה.
עד לפני עשור אני הייתי זאת ששואלת את הנוסעים במטוס, "אדוני, עוף או בקר?" היום אני זאת ששואלת, "תגידי, יש מצב שנשאר צמחוני?" אם הדיילת עונה שלצערה לא, אני שואלת אותה שוב, "את יודעת שהייתי פעם דיילת?" ואז היא עונה לי שלא, אבל שבאמת לא נשאר צמחוני.
לא קל לנו הישראלים עם שירות. כשאנחנו נותני שירות אנחנו מרגישים פראיירים וכשאנחנו מקבלי שירות אנחנו מרגישים, נחשו מה - פראיירים. ולמה אני מזכירה את כל זה? כי להיות דיילי אוויר זה מקצוע לא קל. להתרוצץ בין שופינג בבנגקוק להצגות בניו יורק יכול לפעמים להתיש. סתם. כלומר, כן, קניות זה אכן מתיש. אבל מניסיון, הם הרוויחו את זה ביושר.
רוב הנוסעים לא יודעים במה זה כרוך, אלא רואים רק את הקוקו ההדוק, החיוך והרומנים עם הטייסים (שאין), אז הנה סקירה על קצה המזלג. בקיץ צוותי האוויר, קרי: טייסים ודיילי אוויר וגם אלה שבקרקע, לא נחים הרבה. לפעמים אפילו רק את המינימום ההכרחי מבחינת חוקי התעופה (כמה שעות בין נחיתה להמראה).
לפני שאתם משחררים אנחה, תרשו לי רק להגיד שלקום בשתיים בלילה לטיסה זה בעצם אומר לא ללכת לישון. להתאפר לוקח מלא זמן (לא כולנו נולדנו גל גדות), להגיע לשדה, לעבור תדרוך, להכין את המטוס לטיסה, לקבל נוסעים, לחייך, להגיש ארוחה, להתכופף להוציא מגשים, להתכופף להכניס את המגשים שהוצאנו, להכין את המטבח לארוחה הבאה, לחייך. ושוב לחייך.
להסתכל בשעון ולגלות שעברה רק שעה. בטיסה לניו יורק.
אז נכון, בשביל זה משלמים לצוותי אוויר, אבל לפני שהם נותני שירות הם קודם בני אדם. ותחשבו שלדיילי הקרקע, למשל, אין אפילו את הפריבילגיה של מנוחה קצרה בחו"ל. הם, אחרי המשמרת, חוזרים ישר לפתח תקווה, רחמנא ליצלן.
בארץ, מסיבות כאלה ואחרות, אנחנו נוטים להרגיש הרבה פעמים מרומים. נותן השירות מרגיש חסר אונים מול לקוח שתמיד צודק, והלקוח, שמרגיש שהוא יכול היה לקבל יותר, מתעצבן, נותן השירות מתעצבן שהלקוח מתעצבן, הלקוח מתעצבן והולך. מעצבן, נכון?
אמת היא שמחובתו של נותן שירות לתת את השירות הטוב ביותר, אבל תחשבו איזה כיף יהיה לו לשמוע על הדרך "תודה, בבקשה, אין בעיה, אני אמתין דקה", וגם "מה השם שלך, כדי שאוכל לציין אותך לטובה?" טיפ קטן וידוע - כשאומרים למישהו תודה, זה גורם לו לעבוד קשה יותר כדי לרצות אותנו שוב (מוזמנים לנסות את זה גם בחיי הזוגיות).
אז בפעם הבאה שאתם בדרך לנתב"ג, תחשבו על זה ככה: הרי אתם כבר בורחים מהחום, מהלחות, מהצפיפות ומהעצבים של הארץ (לעבר החום, הלחות והצפיפות של תאילנד), אז למה שלא תשאירו בארץ גם את חוסר הסבלנות? חופשה נעימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
